(החלטה, שלום נתניה, השופט עוז ניר נאוי): בקשת הנתבעים להורות על הוצאתן של תכתובות דוא"ל אישיות של המבקש 2, שהופקו מתיבת הדוא"ל שהועמדה לרשות המבקשים במסגרת הפרויקט, ושצורפו לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת (המשיבה). עניין ההליך בתביעות הדדיות ביחס להסכם בין הצדדים במסגרת פרויקט להקמת גשר. נפסק - יש לקבל הבקשה בחלקה. חוק הגנת הפרטיות קובע כי לא יפגע אדם בפרטיות זולתו ללא הסכמתו. עוד קובע החוק כי חומר שהושג תוך כדי פגיעה בפרטיות יהיה פסול מלשמש ראיה בביהמ"ש ללא הסכמת הנפגע, אלא אם ביהמ"ש התיר את השימוש. מקום בו המשיבה מודעת לכך כי עסקינן בתיבה שהועמדה לרשות המבקש, היה עליה להקדים ולפנות לביהמ"ש בבקשה להתיר עשיית שימוש במסמכים. אין לקבל טענת המשיבה לפיה השימוש שעשתה מותר כיוון שתיבת הדוא"ל, החשבון והשרת מצויים בבעלותה. ככל ומדובר במסמכים שהופקו על-ידי המשיבה בדרך של חדירה לתיבת הדוא"ל של המבקש, ולתכתובת פרטית במסגרתה, אין זה משנה אם מדובר בשרת בבעלותה. מדובר בפגיעה בפרטיות שאין להקל בה ראש. אין משנה כי ההתקשרות נעשתה בין חברות, שעה שבפועל מי שהשתמש בתיבה היה המבקש עצמו. חוק הגנת הפרטיות אינו בא להגן על פרטיות תאגיד, אולם אין לכך נפקות במקרה זה כאשר פרטיות המבקש היא שנפגעת. אין לקבל את עמדת המשיבה כי ההלכה בעניין איסקוב אינה ישימה למקרה זה, שכן במקרה דנן אין עסקינן ביחסי עבודה. ההיגיון של ההלכה חל גם בעניין זה, בשים לב לאופי ההתקשרות בין הצדדים, העובדה כי המבקש ישב במשרדי המשיבה ובשים לב לתנאי ההסכם בין הצדדים. הלכת איסקוב אינה מוגבלת לבתי הדין לעבודה בלבד. לפיכך, ביחס למסמכים שצורפו, ככל שמדובר בתכתובות דוא"ל שהופקו מהתיבה של המבקש ללא הסכמתו, ואין מדובר בתכתובת שנשלחה למי מהמצהירים מטעם המשיבה, דינם של המסמכים יהיה פסלות.