(החלטה, שלום נתניה, הרשמת יפעת אונגר ביטון): בקשה להורות על מחיקת תביעה שהוגשה נגד 23 נתבעים (ובהם המבקש). עניין התביעה בטענת התובעת כי נשלחו אליה דברי פרסומת ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש טען כי התביעה הוגשה שלא כדין, משום שאין קשר בין הנתבעים ולא היה מקום לכלול את כולם בתביעה אחת. נפסק - הפסיקה הרחיבה בחשיבות הצגתם של בעלי הדין הרלבנטיים להליך בפני ביהמ"ש. תקנה 22(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת תנאי שבהתקיימו ניתן יהיה לצרף בעלי דין כנתבעים באותה תביעה. מקובל לחלקו לשני חלקים: האחד, ניתן יהיה לצרף נתבעים אם בשל אותה סדרה של מעשים או עסקאות נדרש מהנתבעים סעד מסוים; השני, המעשים או העסקאות שבשלם דורשים סעד, מעוררים שאלה משפטית או עובדתית משותפת. הנתבעים 1,2 ו-23 מנהלים פלטפורמות לשיגור פרסומות באינטרנט ולפי התביעה, יש קשר בינם לבין שאר הנתבעים. על פניו, הנתבעים 1,2 ו-23 פעלו בשם הנתבעים האחרים ובשליחותם, תמורת תשלום. כמו כן, מרבית הפרסומות נשלחו מאותה פלטפורמה. דברי הפרסומת ששוגרו אל התובעת הינם בגדר "סדרת מעשים" שכן כל הפרסומות שוגרו בטווח זמן קצר, מאותו גורם אל התובעת. כמו כן, שיגור הפרסומות היה לכאורה בעל מכנה משותף של עידוד רכישת הוא הוצאה כספית בדרך אחרת. מבחינה עניינית, המקרה הנדון עונה על ההגדרה שבתקנה 22. התובעת לא תמכה את התביעה בתצהיר כדין ולא פירטה, ביחס לכל אחד ואחד מהנתבעים, מהו הסעד הנוגע אליו. מן הראוי לבאר לכל מהנתבעים מהו הסעד אשר מפניו מצופה ממנו להתגונן. הכללת כל הנתבעים תחת אותה קורת סעד, אין בה בהירות ראויה. אלא ליקויים שניתן להורות על תיקונם, תחת מחיקת ההליך כולו. התובעת תתקן את תביעתה כאמור.