(החלטה, שלום י-ם, הרשמת בלהה יהלום): בקשת הנתבעת למחיקת כותרת בטענה כי התביעה אינה כשירה להתברר בסדר-דין מקוצר. התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 11,000 ש"ח, בגין משלוח דברי פרסומת לתובע בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נפסק - יש להורות על מחיקת הכותרת. התביעה אינה עונה להגדרות הקבועות בחלופות (א) או (ב) לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. סכום הכסף אינו קצוב ואינו קבוע מראש, אלא מצוי במתחם שנקבע בחוק התקשורת ומכאן שאינו "מפורש" כדרישת התקנה, שכן על ביהמ"ש לערוך בירור עובדתי ובין היתר לבחון את השיקולים הקבועים בסעיף 30א(י)(3) לחוק. מקום שעל ביהמ"ש לערוך בירור כאמור, אין מדובר בסכום קצוב, או בסכום שניתן לחישוב אריתמטי. אכן, ביהמ"ש העליון קבע כי הסכום הקבוע בחוק (1,000 ש"ח לכל הודעה) הוא נקודת מוצא ממנה רשאי להפחית ביהמ"ש בנסיבות המתאימות, אך אין פירוש הדבר כי לביהמ"ש אין שיקול דעת בקביעת סכום הפיצוי. הכותרת נמחקה. על התובע להגיש כתב תביעה בסדר דין מהיר.