(פסק-דין, תביעות קטנות קריות, השופט יוסי טורס): תביעה לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (חוק הספאם). התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו 8 מסרונים פרסומיים ללא הסכמתו ולמרות שדרש את הסרתו מרשימת התפוצה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי משלוח ההודעות מותר לפי סעיף 30א(ג) לחוק וכי התובע לא פעל לבקש את הסרתו בדרך שציינה הנתבעת, אלא בהודעת SMS חוזרת. נפסק - הנתבעת אינה חולקת על כך שלא קיבלה הסכמה מהתובע למשלוח דברי פרסומת. אכן, התובע רכש מהנתבעת כרטיסים ומספר לו את מספר הטלפון שלו אגב כך. אולם, הנתבעת לא הוכיחה כי במהלך הרכישה הודיעה לתובע כי פרטים אלו ישמשו לצורך משלוח דברי פרסומת וממילא לא הוכיחה כי נתנה לו במעמד זה הזדמנות לסרב לקבל פרסום כאמור. הוכח כי משלוח דברי הפרסומת התבצע תוך הפרת הוראות החוק. יש לדחות את טענת הנתבעת לפיהן התובע ביקש את ההסרה רק בשלב מאוחר. ביהמ"ש העליון קבע כי לעובדה שהנמען לא פעל להסרתו מהרשימה אין קשר לשאלת אחריות המפרסם. אין לזקוף לטובת הנתבעת שאפשרה להודיע על סירוב, שכן עשתה זאת באיחור ממשי (החל מההודעה החמישית) ואף שלא בדרך הקבועה בחוק (בדרך בה שוגר דבר הפרסומת). התנהגות הנתבעת במקרה זה מבטאת זלזול בהוראות החוק. היא שלחה מספר לא מבוטל של הודעות פרסום, ללא הסכמה, ובניגוד להוראות החוק בעניין הודעת סירוב. מנגד, תוכן ההודעות אינו פוגעני. הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.