(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט צבי זילברטל): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [ע"א 43198-10-14 שדה נ' גלברד ואח'] שקיבל בחלקו הקטן את ערעור המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בראשל"צ [תא"מ 29454-01-12 שדה נ' גלברד ואח']. המבקש פרסם מאמר בשם "שקרי השואה" באתר המשיבה 3 (מחלקה ראשונה - News One), בהסכמת המשיב 2 (מנהלה ובעליה של המשיבה 3). במאמר הובאו דעותיו של המבקש ביחס לאירועים היסטוריים המתייחסים גם לתקופת השואה. המבקש טען כי המשיב 1 פרסם תגובות למאמר המהוות לשון הרע. המבקש פנה למשיבים 2-3 ודרש את הסרת התגובות הפוגעניות ונענה כי אלו יוסרו רק כנגד הסכמתו להסרת המאמר במקביל. המבקש סירב לכך. ביהמ"ש השלום מצא כי הביקורת שהעביר המשיב 1 על המאמר חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע, הואיל והיא בגדר ביקורת על יצירה ספרותית שהמבקש פרסם ברבים. באשר לתגובות המשיב 1 המתייחסות באופן אישי למבקש, קבע ביהמ"ש כי הן אינן חוסות תחת הגנות החוק וכי על המשיב 1 לפצות את המבקש ב- 3,000 ש"ח. ביהמ"ש השלום דחה את התביעה נגד המשיבים 2-3 וקבע כי יש לראות במבקש כמי שלא עמד בחובתו להקטנת הנזק, שעה שסירב להצעה להסרת התגובות והמאמר במקביל. עוד נקבע כי החלטת המשיבים 2-3 להתנות את הורדת התגוביות בהורדת המאמר אינה חורגת ממתחם הסבירות. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש רק לעניין גובה הפיצוי וקבע כי יש להכפיל אותו ל-6,000 ש"ח. בנוסף, נקבע כי נוכח תוכנו החריג של המאמר, והעובדה כי במסגרת התגוביות לו התפתח דו-שיח שבו לקח המבקש חלק, החלטת המשיבים 2-3 שלא להסיר את תגובות המשיב היתה סבירה. ביהמ"ש המחוזי הבהיר שאין בקביעה זו כדי להכשיר את ההתניה שיצרו המשיבים 2-3 בין הסרת התגובות הפוגעות לבין הסרת המאמר, וכי לו היה מוכח כי המשיבים 2-3 ידעו באותה עת כי התגובות הן בגדר לשון הרע, ייתכן והדרישה להסרת המאמר היתה נחשבת לדרישה לא לגיטימית. מכאן בקשת רשות הערעור. נפסק - 

דין הבקשה להידחות. בבקשתו, חוזר המבקש על הטענות שהעלה בערעורו לביהמ"ש המחוזי, ובכלל טענות שנקבע כי הן הרחבת חזית אסורה מכיוון שלא נכללו בכתב התביעה. עיקר הטענות מופנה כלפי קביעותיו של בית משפט השלום, והבקשה אינה מגלה פגם שנפל בהתנהלותו או בפסיקתו של ביהמ"ש המחוזי. דיון בערכאה שלישית שמור למצבים בהם נדרשת קביעת הלכה בבית המשפט העליון ולא למקרים בהם מתעוררת שאלת יישומה של הלכה קיימת. הבקשה אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית שיש לה השלכות אל מעבר לעניינם של בעלי הדין. ברי שכן הוא ככל שהדברים אמורים בסכום הפיצוי, אך גם הקביעה בדבר העדר אחריות למשיבים 2-3 מבוססת על מסכת עובדתית ספציפית, תוך הישענות על עקרונות משפטיים קיימים, ובהנחה, הנוחה למבקש, שהוראות החוק חלות על המשיבים 2-3 כמפעילי האתר. יש גם משמעות לכך שההליך בביהמ"ש השלום התקיים בסדר דין מהיר, הליך שנועד להתנהל ביעילות ולהסתיים תוך פרק זמן קצר יחסית. הכוונה האמורה צריכה להקרין גם על הליכי ההשגה שעל פסק-הדין הניתן בסדר דין מהיר. במקרה זה מתייתר הצורך לדון בסוגית אחריותם של מפעילי אתר אינטרנט לפרסומים שהועלו לאתר על-ידי צד שלישי. סוגיה זו העסיקה לא פעם את הערכאות הדיוניות וצפויה להמשיך ולעלות ככל שירבו אתרי האינטרנט המאפשרים להביע את דעתם ישירות במסגרת האתר, לעיתים קרובות ללא בקרה או עריכה מוקדמת מצד המפעיל. בית משפט זה טרם אמר את דברו בסוגיה זו וגם עתה יישארו הדברים בצריך עיון.