(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, הרשמת כרמית פלד): בקשת הנתבעים לגילוי דו"ח מיקום הטלפון הנייד שהיה בשימוש התובע. נפסק - תכליתה המרכזית של תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 היא להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השיפוטי. נטיית ביה"ד היא להתיר הגשת כל מסמך העומד במבחן הרלבנטיות, שיש בו כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים ולסייע לחקר האמת ולעשיית צדק. נקודת המוצא היא גילוי מירבי ורחב. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב סוגיית היקף שעות עבודתו של התובע ושאלת זכאותו לגמול שעות נוספות. משקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר היקף שעות עבודתו של התובע, עשויה להיות רלבנטיות לדו"ח האיכון, שיוכל ללמד על השעות שבהם היה המשיב בשטח מפעלה של הנתבעת, כשהוא מצויד בטלפון הנייד הרלבנטי. הנתבעים הציעו כי טרם הגשת הדו"ח לביה"ד, הוא יימסר לתובע, אשר ימחק ממנו את המקומות בהם שהה שאינם נוגעים להעסקתו אצל המבקשת. הצעה זו מידתית ומאוזנת. ככלל, הצגת נתונים אודות מקום הימצאו של עובד בכל רגע נתון עשויה לעלות כדי פגיעה בפרטיותו, אלא שבהתחשב בהצעת הנתבעים למחוק מהדו"ח, לפי בחירת התובע, את כל המקומות בהם שהה זולת מפעל הנתבעת, הרי שאין הדו"ח יגלה אלא נתונים אודות שעות הימצאותו של התובע במקום העבודה. נתון מסוג זה אינו מהווה פגיעה בפרטיות והוא עולה ממילא מכל דו"ח נוכחות שחובה על המעסיק לערוך בקשר עם נוכחות עובדיו במקום העבודה. המשיב הינו בעל דין אשר בעצם הגשת תביעתו חשף עצמו לאפשרות שמסמכים מסוימים הנוגעים לפרטיותו יגולו. ההלכה היא כי בכל הנוגע לזכות לפרטיות של בעל-דין, יש להעדיף, ככלל, את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב"קלפים פתוחים" על פני הערך של הגנת הפרטיות. טענות התובע ביחס לתקופת דו"ח האיכון וכן כי לא היה בהכרח מצויד בהכרח בכל עת בטלפון הרלבנטי, נוגעות למשקל הדו"ח ולא לרלבנטיות שלו. יש להורות על גילוי דו"ח האיכון, תוך מסירתו המוקמת למשיב כאמור.