(פסק-דין, אזורי לעבודה ב"ש, השופט יוחנן כהן): תביעה ותביעה שכנגד על רקע קיומם של יחסי עובד-מעביד. התובעת (הנתבעת שכנגד) שכרה את שירותי הנתבע (התובע שכנגד) כדי לקדם פיתוח תוכנה דיגיטלית, שאותה רכשה מחברת אחרת. הצדדים הסכימו שהנתבע ישמש כשכיר ויעבוד מביתו. בהמשך, היחסים ביניהם עלו על שרטון, הנתבע סרב לדרישת החברה לעבוד ממשרדיה וטען שהוא שותף בפיתוח התוכנה. התובעת הגישה כנגדו תלונה במשטרה בגין גניבה ממעביד וכן הגישה תביעה לסעדים הצהרתיים לפיהם היא הבעלים הבלעדיים של התוכנה ואף עתרה לסעדים זמניים: "אנטון פילר" וצו מניעה שיאסור על הנתבע שימוש בתוכנה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ועתר לסעד הצהרתי שיקבע שהוא זכאי למחצית הזכויות בתוכנה, לנוכח היותו שותף בבעלות עליה. לדבריו, התוכנה שפיתח שונה לחלוטין מן התוכנה המקורית. עוד טען שפוטר מעבודתו על-ידי התובעת וכי נודע לו על כך רק כאשר הגישה התובעת את בקשתה לסעדים זמניים. הנתבע אף עתר לתשלום פיצויי פיטורין וזכויות שונות בשל קיום יחסי עובד מעביד בינו לבין התובעת. התובעת שללה קיום שותפות עם הנתבע וטענה שהוא שהתפטר מעבודתו כאשר סירב לעבוד ממשרדיה. נפסק -

נדחתה טענת הנתבע כי הוא שותף בתוכנה. שותפות כוללת בתוכה חלוקה ברווחים וכן נשיאה בחובות. לצורך הכרעה לעניין קיום שותפות יש לבחון האם המטרה המשותפת של הצדדים הייתה להקים עסק לשם הפקת רווחים ובמקביל האם כוונת הצדדים הייתה אף לחלוק בהפסדים. במקרה דנן לא הוכח כי הצדדים הגיעו להסכמה כלשהי באשר לחלוקת הרווחים מן המכירות, אולם גם אם לא ניתן לשלול זאת והוסכם על חלוקת רווחים כלשהי. לא הוכח שהצדדים הסכימו שהתובע יהיה שותף בהוצאות הפיתוח ובחובות ובפועל הם הוטלו במלואם על התובעת. ביה"ד הארצי אמנם הכיר באפשרות שעובד יקבל משכורת על בסיס אחוזים מרווחי המעסיק, אולם דרך תשלום זו אין בה כדי לקבוע שבין העובד למעסיק מתקיימת שותפות. נוסף על כך הנתבע התקבל לעבודה כשכיר והיה כפוף באופן מלא למנהל התובעת, ואף לא הוכח כי מתכונת עבודתו השתנתה כאשר עבר לפתח תוכנה חדשה. לפי הפסיקה, עובד שכיר אינו יכול להיחשב שותף, אי לכך התוכנה שפיתח הנתבע שייכת לתובעת ואין לו כל זכויות בה. הנתבע לא התפטר אלא פוטר מעבודתו ויש לראות בהתנהגות התובעת בהגשת תלונה במשטרה כנגד הנתבע ובבקשות לצו מניעה וצו "אנטון פילר" כהודעת פיטורין המזכה בפיצויי פיטורין ובזכויות נוספות המוקנות לעובד, בהן הזכות להודעה מוקדמת לפיטורין ופיצוי עבור אי מתן הודעה כזו, פיצוי עקב אי עריכת שימוע, דמי הבראה, הפרשי שכר ופדיון ימי חופשה. נדחתה בקשת הנתבע לפיצוי בגין עגמת נפש ונקבע כי ביהמ"ש נוהג לפסוק פיצוי כזה רק במקרים חריגים. סה"כ נפסקו לתובע כ-81,000 ₪ עבור פיצויי פיטורין והזכויות הנוספות ו- 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט.