(פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת דליה אסטרייכר): התובעת הוכיחה כי נשלחו אליה 31 מסרונים שהם "דבר פרסומת", ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המסרונים נשלחו כולם בטווח של 3 שעות, בשל כשל טכני בתוכנת המחשב של הנתבעת. נפסק - מטרת החוק היא להרתיע את אותם מפרסמים הנוקטים באסטרטגיה שיווקית פסולה של שיגור דברי פרסומת לקהל בהצעה לרכוש מוצרים או שירותים ללא הסכמתו. לא נעלמה מביהמ"ש טענת התובעת כי הוטרדה בגין הזרם הרב של המסרונים שנשלחו אליה בטווח של 3 שעות, אלא שעובדות מקרה זה אינן נופלות בגדר המקרים החוסים תחת החוק ("תביעות ספאם קלאסיות") ומטרות החוק אינן רלבנטיות לאירוע נשוא תיק זה. זרם המסרונים ששוגרו לתובעת נבע מכשל מערכתי במחשוב הנתבעת. אין מדובר בדברי פרסומת שנשלחו לתובעת כחלק מאסטרטגיה שיווקית, אלא בשל תקלה, כשל מחשב, ולא מתוך מטרה לעודד את התובעת לרכוש את מוצרי החברה, כפי שמבקש החוק להרתיע ולמנוע בעדה. שורת ההיגיון והשכל הישר כי שיגור "אובססיבי" כזה של הודעות אינו עושה שירות חיובי לעסקו של השולח ורק תרחיק את הקונה הפוטנציאלי. מטרת תיקון 40 לחוק הוא להגן מפני שיטות שיווקיות פסולות, כאשר אין הנמען צריך להוכיח "טורדנות" או נזק. משכך, אין לראות בהטרדה, שאינה נובעת מאותו קמפיין שיווקי, כחוסה תחת תיקון זה. יחד עם זאת, יש לקבל את טענת התובעת כי היא הוטרדה בגין משלוח מסת ההודעות האדירה וכי היא זכאית לפיצוי בשל הפגיעה בפרטיותה בפרק זמן זה. אין מקום לפצות את התובעת בגין כל הודעה והודעה בנפרד ויש להתייחס למסת ההודעות כמקשה אחת. הנתבעת תפצה את התובעת ב-1,000 ש"ח בגין האירוע הראשוני של משלוח ההודעות. ביחס ל-3 ההודעות הנוספות שנשלחו לתובעת כ-12 ימים לאחר האירוע, ללא הסכמתה, תפצה הנתבעת את התובעת ב-1,600 ש"ח.