(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת צילה צפת): בקשה למחיקת התביעה בטענה ל"פורום לא נאות". התובעת היא חברה ישראלית המייצרת ומשווקת מוצרי קוסמטיקה. נתבעת 1 היא מפעילת מנוע החיפוש Google. נתבעת 2, חברה המאוגדת באירלנד, היא מפעילת מערך הפרסום "Google AdWords", הפועל לצד מנוע החיפוש ומהווה פלטפורמה להעלאת מודעות פרסום על-ידי צדדים שלישיים. נתבעת 2 אף מפעילה את השירות "Google Shopping" בארה"ב ובקנדה. נתבעת 3 היא חברה המשתמשת בשירותי הפרסום של הנתבעות 1-2 לשם שיווק ומכירה של מוצרי קוסמטיקה, לרבות מוצרי התובעת, באופן שלטענת התובעת פוגע בקניינה הרוחני. נתבעים 4-5 הם נושאי משרה ובעלי מניות בנתבעת 3. בתביעתה, עתרה התובעת, בין היתר, לצו מניעה/עשה נגד הנתבעים, המורה להם לחדול מלהציג בקישורים ממומנים מודעות פרסומת הכוללות סימני מסחר של התובעת, את שמה, תמונות שצולמו על-ידה ועוד, ובפרט צירופי מילים כגון "dead sea premier" ואח'. הנתבעים טענו כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות. נפסק - 

• יישום מבחני הדוקטרינה של "פורום לא נאות" על מקרה זה נמצא כי קיימות מספר זיקות הקושרות את התובענה לפורום הישראלי, אולם מירב הזיקות הרלבנטיות, בעלות הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי, בשילוב עם השיקולים הציבוריים הנוגעים לתובענה, מטים את הכף לעבר הפורום הזר, הוא הפורום האמריקאי. 
• מדובר בתובעת ישראלית ובנתבעים שחלקם ישראלים, אולם יש לתת את הדעת כי התובעת היא חברה בינלאומית. מוקד התביעה הוא הנתבעות 1-2, חברות זרות, בטענה שהפלטפורמה ניתנת למפרסמים ללא בדיקה נדרשת שתביא לדחיית והסרת הפרסומים הפוגעניים והיא זו הגורמת להפרת סימני המסחר והקניין הרוחני של התובעת, על-ידי עשרות חברות שונות, שהנתבעת 3 היא רק אחת מני מפרסמים רבים, המשתנים מדי יום. 
• קביעת מקום ביצוע העוולות הנטענות והציבור אליו מיועד הפרסום, אינה פשוטה להכרעה, שכן מדובר בעוולות שנטען כי בוצעו באינטרנט ולציבור לא מסוים. אין לקבל את טענת הנתבעות כי פרסום בשמות מתחם "זרים" (פרסום באנגלית בכתובות המסתיימות ב- co.uk ו- com) מונע באופן הרמטי את כניסתם של ישראלים לאתרים מסוג זה.
• הטענות נוגעות דווקא לפעילות השיווק והמכירה של מוצרי התובעת ברחבי העולם, כאשר קהל היעד לפרסום הוא תושבי חוץ. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה שתושבי המדינה יכולים לרכוש את מוצרי התובעת בישראל, ללא גורם מתווך נוסף, ואין כל היגיון ברכישת מוצר ישראלי ממפיץ המוכר את המוצר בחו"ל. סביר כי מרבית הקונים הפוטנציאליים אליהם מופנה הפרסום - אינם תושבי ישראל.
• טענת התובע לפיה מקום ביצוע העוולה הוא "בכל מקום", שכן עסקינן ברשת האינטרנט, נשענת על פסיקה המתייחסת לסמכות מקומית והקובעת במפורש כי היא איננה נדרשת לנושא הסמכות הבינלאומית [רע"א 530/12].
• אשר לעילות התביעה, מרבית סימני המסחר של התובעת שנרשמו בישראל לא היו בתוקף בעת הגשת התובענה (בשל מחיקתם או זניחתם). הנתבעים טענו כי סימן מסחר אחד שנמצא בתוקף בישראל מספק הגנה לעיצוב הספציפי, טענה שלא ניתן לה מענה על-ידי התובעת. סימן המסחר התקף בעת הגשת התביעה נרשם דווקא בארה"ב. מכאן נראה כי הדין שיחול בעת בירור התובענה הוא הדין האמריקאי שיכול ויצריך הבאתם של עדים אמריקאים, חוו"ד לדין האמריקאי ועוד. 
• באשר לשיקולים הציבוריים, נראה כי למערכת המשפט האמריקאית קיים אינטרס משמעותי לבחון את שאלת ההפרה הנטענת של סימן המסחר הרשום במרשמיה והפרת דיניה. מנגד נראה כי למערכת המשפט הישראלית אין אינטרס מובהק לעסוק בכך, בעיקר נוכח העובדה כי זכויות הקניין הרוחני הן בעלות תחולה טריטוריאלית. מבלבד העובדה כי התובעת תצטרך לבסס את טענותיה בהתבסס על הדין הזר, ספק רב באם תוכל לבסס טענה לפיה הפרת זכויות קניין רוחני שהוכרו בארה"ב, מהווה הפרתו גם של הדין המקומי הישראלי.
• ביחס לציפיות הצדדים, נקבע כי ככל שהיקף הסחר בין גופים בינלאומיים לבין עצמם ובינם לבין פרטים במדינות שונות גדל, הציפייה הסבירה היא שהם עלולים להיתבע באחת המדינות בהן הם פועלים. אין לקבל את טענת הנתבעות 1-2, חברות ענק בעלות היקף מסחר בינלאומי ענף, באשר לציפייתם הסבירה שלא לנהל את עניינם המשפטי, בין היתר, במדינות בהן הן פועלות. מאידך גיסא, התובעת פועלת בשוק הבינלאומי, טורחת לרשום את זכויותיה מחוץ לישראל והיא צריכה הייתה להניח כי היא עלולה להיתבע ולנהל תביעות לא רק בתחומי המדינה.
• הנתבעים הרימו את הנטל והוכיחו כי הפורום האמריקאי הוא הפורום הנאות לבירור התובענה, נוכח מירב הזיקות המהותיות ולאור שיקולים ציבוריים. התביעה נמחקה.