(פסק-דין, מחוזי י-ם, השופט כרמי מוסק): תביעה שעניינה הפרה נטענת של זכויות יוצרים ועילות נוספות. התובעת היא מפעילת האתר judaicawebstore.com, בו היא מוכרת מוצרים המיוצרים בישראל. לטענתה, הנתבעים 1-2 הפרו את זכויותיה ב-10 תכנים (תיאור טקסטואלי של מוצרים) השייכים לה ואילו הנתבעים 3-5 הפרו את זכויותיה ב-5 צילומים. הנתבעת 1 היא חברה המפעילה מספר חנויות למוצרי יודאיקה בי-ם וכן את האתר baronjudaica.com. הנתבע 2 הוא מנהלה ובעליה של הנתבעת 1. הנתבעות 3-4 הן חברות העוסקות בממכר מוצרי יודאיקה. הנתבע 5 ניהל את אתר הנתבעת 4. הנתבעים 1-2 הגישו הודעת צד שלישי. הצד השלישי הוא יצרן תכשיטי יודאיקה ומפעיל האתר emunail.com. נפסק - 

• האם הזכויות בתמונות ובתכנים שייכות לתובעת? עובד התובעת העיד כי הוא שכתב את רוב התכנים לצורך עבודתו. בנוסף, עובד ומנהל התובעת העיד כי הוא זה שצילם את כל התמונות המוצגות באתר התובעת, במהלך עבודתו. סעיף 34 לחוק זכות יוצרים קובע כי מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרו על-ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.
• האם תמונות התובעת מהוות יצירות אומנותיות מוגנות והאם התכנים מהווים יצירות ספרותיות מוגנות? התמונות והתכנים של התובעת הם תוצר של חומרי גלם רבים ומגוונים שליקטה, יישמה וחיברה. לא מדובר בתיאור עובדתי גרידא, אלא התיאורים נבחרו בקפידה ומשקפים את "תרומתו המקורית של היוצר". כך גם לגבי התמונות. בחירת הזווית המתאימה, משחקי אור וצל ועיבוד התמונה לאחר הצילום. התובעת השקיעה זמן ומחשבה בתכנים ובתמונות, המהווים יצירות עצמאיות. 
• אין לקבל את טענת הנתבעים ביחס לדוקטרינת המיזוג, לפיה אפשרות התיאור והצילום של המוצרים מצומצמת. מעדויות התובעת עולה כי קיימות אפשרויות רבות לצילום המוצרים. התמונות והתכנים מהווים יצירות ראויות להגנת זכות יוצרים, שכן מדובר ביצירות עצמאיות של התובעת, שהושקעו בהן מידה מספקת של מחשבה מיוחדת, מקצועיות ויצירתיות. לפיכך, התמונות והתכנים מוגנים מפני העתקה.
• האם עומדת לנתבעים הגנת "מפר תמים" לפי סעיף 58 לחוק? נטל ההוכחה רובץ במקרה כזה על הנתבע, אשר צריך להוכיח כי לא ידע, ולא היה עליו לדעת. לא די בהוכחת מצב נפשי סובייקטיבי של תום לב, אלא יש להראות כי גם לפי מבחן אובייקטיבי לא ניתן היה לחשוד בקיומה של זכות יוצרים. המילים זכויות יוצרים או סימן זכויות היוצרים שוללים את ה"תמימות" ויוצרים חזקה שאותו אדם שפרסם את היצירה הוא בעל הזכות בה. מפר שנמנע מביצוע בדיקה לגבי קיום זכות היוצרים ביצירה, או לגבי זהות בעל זכות היוצרים, לא יוכל ליהנות מההגנה.
• הנתבעים 1-2 לא בדקו למי שייכות זכויות היוצרים ולא וידאו מול הצד השלישי האם הזכויות בתכנים שלו והאם הם רשאים להשתמש בתכנים. הנתבעים 3-5 ידעו כי התמונות המופיעות באתר התובעת שייכות לתובעת וכי על-מנת להשתמש בהן נדרשת הסכמה מפורשת של התובעת. חרף העובדה כי התובעת אינה מחויבת לפי דין להגן באופן אקטיבי על זכויות היוצרים שלה, באתר מופיע סימן זכויות היוצרים ואף כיתוב כי הזכויות שייכות לתובעת.
• האם הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובעת? הן התכנים והן התמונות של התובעת הועתקו במדויק. בנוסף, התכנים תורגמו לשפה הרוסית. העובדה כי הנתבעים 1-2 לא ביצעו את ההעתקה בעצמם, אלא באמצעות חברה חיצונית, אינה פוטרת אותם, לאור הוראות סעיף 47 לחוק. אשר לנתבעים 3-5, גם אם הנתבע 4 העתיק את התמונות מאתר מוזיאון ישראל, הוא הפר את זכויות התובעת. נקבע כי בוצעה העתקה הן של התמונות והן של התכנים.
• הנזק. התובעת עתרה לסעד של פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 56 לחוק. התובעת טענה כי השקיעה כסף רב על-מנת שאתרה יהיה מדורג גבוה במנועי חיפוש. אתר הנתבעים 1-2 הוא בסיסי ביותר ונועד למתן מידע בלבד, ללא יכולת לבצע הזמנות. מדובר בהפרת זכויות ב-10 תכנים ו-5 תמונות ובהפרה שנמשכה מספר שבועות. היצירות הוסרו מאתרי הנתבעים לאחר פניית התובעת. נראה כי ההפרות לא הניבו לנתבעים רווחים משמעותיים כלשהם. אתר הנתבעים 1-2 אינו מתחרה באתר התובעת, שכן הם מוכרים באמצעות חנות פיזית בלבד. התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים בגין ההפרות.
• חרף הדמיון בהפרה, קיים הבדל מהותי בהתנהלות הנתבעים 3-5 אל מול הנתבעים 1-2. הנתבעים 3-5 היו מודעים באופן חד משמעי וברור לעובדה כי התמונות שייכות לתובעת וכי הן מוגנות בזכויות יוצרים ובחרו להתעלם מכך ולהשתמש בתמונות ללא רשות, עד שנשלח אליהם מכתב התראה. התנהלות זו והידיעה הברורה מעצימה את חומרת ההפרה.
• האם מדובר במסכת אחת של מעשים? המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה. הוכח כי מספר ההפרות הוא כמספר התמונות והתכנים, שכן בכל אחד מאלו הושקעה השקעה נפרדת של זמן, מאמץ, כשרון ומקוריות ויהא זה מוצדק לקבוע כי כל אחת מהיצירות עומדת בפני עצמה, כך שהפרה של הזכויות בה מחייבת הענקת פיצוי נפרד ועצמאי. הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת 4,000 ש"ח בגין כל אחת מ-10 ההפרות והנתבעים 3-5 ישלמו לתובעת 8,000 ש"ח בגין כל אחת מ-5 ההפרות. הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת הוצאות בסך 15,000 ש"ח. הנתבעים 4-5 ישלמו לתובעת הוצאות בסך 15,000 ש"ח.
• אין מקום לפסוק פיצוי בגין עשיית עושר הנובעת משימוש בזכות יוצרים, כאשר קיימת עילה של הפרת זכות יוצרים שבגינה נפסק פיצוי לפי חוק זכות יוצרים, שכן יהא בכך משום כפל פיצוי. בכל מקרה, הפיצוי בגין עשיית עושר דורש הוכחה של הרווח שצמח לנתבעים מן השימוש מזכותה של התובעת ודרישת התובעת לפיצוי אינה מעוגנת בראיות. יש לדחות את טענת התובעת להתערבות בלתי הוגנת לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות. לא הובאה כל ראיה לטענת התובעת כי פעולות הנתבעים גורמים להפחתת הדירוג במנועי חיפוש. 
• הנתבע 2 ישא באחריות אישית בגין הפרת זכויות התובעת. יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 3, שכן לא הוכח הקשר העסקי הנטען בינה לבין הנתבעת 4. הנתבע 5 אחראי להפרות זכויות היוצרים שיוחסו לנתבעת 4. ביחס לצד השלישי, לא הוכח כי נתן את הסכמתו לנתבעים 1-2 לפרסם את הטקסטים נשוא התביעה, אף כי הוכח כי הוא העביר לנתבעים 1-2 תמונות וטקסטים של פריטים שונים. אין מקום לייחס אחריות כלשהי לצד השלישי.