(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת ריבה ניב): התובע והנתבע הם מעצבי תכשיטים. צד ג' היא מפיקת התוכנית "האח הגדול". התובע עיצב וייצר עבור העונות הראשונות של התכנית תליונים בצורת מפתח, שבתוכם הוטמנו המיקרופונים שנשאו המתמודדים. לבקשת התכנית, הנתבע ייצר תליונים לעונות 3-5 של התכנית. לקראת שידור העונה החמישית של התכנית פרסם הנתבע צילום של התליונים בעמוד הפייסבוק שלו, וציין כי הוא ייצר את התליונים עבור העונות האחרונות של התכנית. התובע טען כי הנתבע הפר את זכויותיו הכלכליות והמוסריות בתליונים. הנתבע הגיש הודעת צד שלישי נגד מפיקת התכנית וטען כי זו הטעתה אותו לחשוב כי היא בעלת הזכויות בתליונים. נפסק -

עניין התביעה בשלוש הפרות שביצע לכאורה הנתבע בזכות היוצרים של התובע, ביחס לתליונים שיוצרו למתמודדי התכנית. הראשונה, יצירת 19 תליונים; השנייה, יצירת תליון זהב תוך עשיית יצירה נגזרת בתליונים או העתקת חלק מהותי מהם; והשלישית, פרסום הנתבע בפייסבוק וטענת התובע כי הנתבע נטל קרדיט על התליונים, תוך הפרת הזכות המוסרית. האם התליונים מהווים יצירות מוגנות? אין חולק כי המזמינה ביקשה לקבל מוצר ייחודי ומקורי הכולל עיצוב חדש. התובע השקיע ממרצו וזמנו בעיצוב התליונים. אין לקבל את הטענה כי עיצוב התליון כמפתח שולל את ייחודו. התליון נראה כתכשיט בו הושקעה מחשבה. עיצוב הצורה והפיתוחים, בחירת החומר, גודלו ושילובם של כל אלה, ראויים להגדרת "יצירה" ולהגנתה מכוח חוק זכות יוצרים.

אף טופס הזמנת העבודה מעיד כי התליון הוא תכשיט. אין חולק כי הזמנת העבודה מתייחסת לתליון כ"תכשיט" פונקציונאלי ואכן עיצובו משלב בין השניים. התנהלות מפיקת התכנית מעידה כי ייחסה לצורת התליון ולעיצובו משמעות החורגת מתפקיד פונקציונאלי. גם לו התליונים ראויים להגדרת "מדגם", אין לשלול בנסיבות העניין את הגנת זכויות היוצרים בהם, שכן אין מדובר בתליונים המיועדים לייצור תעשייתי. לתובע זכויות יוצרים בעיצובם של התליונים. הדמיון הרב בין התליונים מביא למסקנה כי מדובר ביצירה נגזרת ולחילופין כי נעשה שימוש בחלק מהותי מיצירתו של התובע.

הנתבע זכאי להגנת סעיף 58 לחוק. הנתבע ייצר את התליונים נשוא ההפרה בהתאם להזמנת העבודה של מפיקת התכנית. יש לקבל את טענתו כי במועד ייצור התליונים כלל לא ידע כי הזכות הכלכלית שייכת לתובע וסבר לתומו כי זו שייכת למפיקת התכנית. עיון בהסכם הזמנת העבודה בין הנתבע למפיקת התכנית מעלה כי היה מקום לנתבע להניח כי המפיקה היא בעלת הזכויות בתליונים שהוזמנו וייצור התליונים על-ידו נעשה בהסתמך על כך. אין להטיל עליו פיצוי ביחס להפרת זכות היוצרים הכלכלית של התובע. המפיקה לא נתבעה על-ידי התובע.

אף כי נקבע כי לנתבע הגנה, שכן סבר כי הזכות הכלכלית היא של מפיקת התכנית, אין בכך כדי לקבוע מסקנות דומות לגבי הזכות המוסרית, שכן זו נשארת תמיד בידי יוצר היצירה. הנתבע ידע כי אין מדובר בעיצוב מקורי, פרי ידיו. הפרסום נשוא ההפרה נעשה בדף הפייסבוק של הנתבע - הנתבע העלה תמונות של התליונים ומעליהם פרסומת לסטודיו בבעלות הנתבע. עת פנתה אליו אחת הגולשות וציינה כי התובע הוא שעיצב את התליונים, השיב לה הנתבע כי הוא ייצר את המפתחות בעונות האחרונות של התכנית. יש בפרסום זה כדי להפר את זכותו המוסרית של התובע. בשים לב להיקף ההפרה ולכך שהפרסום נעשה לחבריו של הנתבע בלבד, על הנתבע לפצות את התובע ב-13,000 ש"ח. הנתבע עשה את הפרסום על דעתו וללא אישור התכנית ולכן דין הודעת צד ג' בעניין זה להידחות. נפסקו הוצאות בסך 3,500 ש"ח.