(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת שרון הינדה): תביעת ספאם שעניינה בטענת התובע כי הנתבעת שיגרה הודעות פרסומת לתיבת הדוא"ל שלו, בניגוד לכאורה להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת הכחישה את המשלוח לתובע וטענה כי מדובר בתובע סדרתי. נפסק - לא ניתן להתעלם מהנתון כי התובע הגיש 18 תביעות קטנות בשנה זו ו-12 תביעות בשנה הקודמת ויש להעניק לכך משקל בבחינת התביעה. התובע טען כי נשלחו אליו 2 פרסומים בדוא"ל מכתובות לא ידועות, כשהקישור מהן הוביל להודעות פרסומת של הנתבעת. הנטל להוכחת זהות השולח מוטל על התובע. מראיות התובע עולה כי הוא הרים את הנטל להוכחת משלוח הודעת פרסום אחת, וגם זאת בדוחק, משום שלא הוכיח את הקשר בין כתובת השולח בהודעת המייל לנתבעת עצמה, אלא רק האפשרות כי קישור מהודעת אחת מהשתיים הוביל לפרסומת הנוגעת לנתבעת. אל התובע נשלחה הודעה בדוא"ל, לשתי כתובות שונות, המובילה לפרסומת של הנתבעת. על אף טענת התובע כי בעקבות הלחיצה על קישור ההסרה בהודעות הוא קיבל "מבול" של פרסומות כלשהן מהנתבעת ומכל גורם אחר (טענה שהתובע לא הוכיח). בנוגע לפסיקת הפיצוי, לתובע נשלחו כאמור 2 הודעות, שאחת מהן מקשרת לפרסומת של הנתבעת. נראה כי מדובר במשלוח חד פעמי ולא הוכח כי לאחר מכן חזרה הנתבעת על ההפרה. מדובר בתובע אשר ככל הנראה חושף עצמו לדברי הפרסומת על מנת להרחיב את יריעת התביעות שלו. יש לתהות שמא אין מדובר בתובע שדרכו לצבור עוד ועוד הודעות פרסומת כדי לייצר לעצמו תביעות ולזכות לפיצוי בגינן. אין מדובר בתובע אקראי הנפגע מדבר פרסום שנשלח אליו, אלא תובע שמגיש תביעות רבות באותו עניין באופן המלמד כי הוא עושה בתביעות אלה שימוש לקידום ענייניו האישיים ולא בהכרח לקידום המטרה החברתית העומדת בבסיס סעיף 30א לחוק. הנתבעת תשלם לתובע 500 ש"ח. אין צו להוצאות. 

עדכון: ביום 3.3.2016 דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת עפרה צ'רניאק) בקשת רשות ערעור על פסק-הדין דלעיל. נפסק - אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי-דין של בתי המשפט לתביעות קטנות היא מחמירה במיוחד והיא ניתנת רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור. המבקש לא הראה מדוע יש לסטות מהלכה זו במקרה זה. המבקש מכוון לממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה קמא, שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא במקרים חריגים שאינם כאן. הערכאה קמא ישבה לדין, שמעה עדויות מהן התרשמה באופן ישיר, בחנה היטב את מכלול הראיות והוציאה מלפניה פסק-דין מנומק כדבעי. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח [רת"ק 35419-09-15 שטראוסר נ' משכנתא אובייקטיבית בע"מ].