(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת עינת רביד): בקשת המבקש לראות בהמצאת מסמכי התביעה הייצוגית ל- Booking.com Israel כהמצאה לידי המשיבה 1 (בוקינג), שמקום מושבה בהולנד. לחילופין, נתבקש אישור המצאה אל מחוץ לתחום, לפי תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי. הבקשה הוגשה במסגרת תובענה ייצוגית, בה טען המבקש, בין היתר, כי בוקינג, המפעילה אתר להזמנת שירותי מלונאות המותאם גם לשפה העברית, מטעה את הגולשים מישראל, כאשר המחיר המוצג באתר לחדרי מלון בישראל אינו כולל את רכיב המע"מ, בניגוד לחוק הגנת הצרכן. נפסק - 

• תקנה 477 לתקנות מאפשרת המצאת מסמכי בי-דין לידי "מורשה לקבלת מסמכי בית דין". לרוב יהיה זה עו"ד או מי שהוא מורשה לצורך כך. תקנה 482(א), שהיא חלופה לתקנה 477, מאפשרת לתובע להמציא כתב תביעה לאדם המשמש כמורשה בהנהלת עסקים מטעם הנתבע, גם לגבי נתבעים הנמצאים מחוץ לתחום השיפוט של ישראל ובלבד שהמורשה מטעם הנתבע נמצא בישראל.
• עיקר הדיון ביחס ליישום תקנה 482 התמקד במידת אינטנסיביות הקשר בין המורשה לנתבע, כאשר הנטייה היא לתת פרשנות מרחיבה. המחוקק ביקש לצמצם את הפרשנות המרחיבה למונח "מורשה" ולחדד כי לגבי חברות בעלות יותר מתחום פעילות אחד, יש להקפיד בהמצאה למורשה מטעם העסק בנושא התובענה. אין בכך להשפיע על מקרה זה, שכן בוקינג עוסקת בתחום יחיד וראיית הזמנת החדרים על-ידי הלקוחות כתחום פעילות נפרד מהעלאת פרטי בתי המלון ומחירי החדרים, כפי שמציעה בוקינג, היא הפרדה מלאכותית.
• על השירות שמציע האתר חלים "תנאי השימוש" המפורסמים בו, במסגרתם בוקינג מסדירה במפורש את נושא "חברות התמיכה" דוגמת החברה הישראלית. בוקינג דאגה לקבוע במפורש כי החברה הישראלית אינה מוסמכת לקבל כתבי בי דין עבורה ולכם היא אינה יכולה לשמש כמורשה מכוח תקנה 477. אשר לתקנה 482, לא הוכחה מידת האינטנסיביות הנדרשת על-מנת לקבוע כי החברה הישראלית תעביר את כתבי בי הדין לבוקינג.
• אין להתעלם מההוראה המפורשת בתנאי השימוש, המתפרסמת באתר באופן גלוי. יש בכך להראות את מידת הקשר וחובת היידוע, שבוקינג מצפה מהחברה הישראלית ובהתאם התייחסותה של החברה הישראלית לחובתה זו. אף אין מחלוקת כי החברה הישראלית עוסקת אך ורק בתמיכה טכנית בבתי המלון. גרסתו של נציג בוקינג היתה ברורה ולפיה החברה הישראלית אינה משמשת כלל כנציגות והקשר בין החברות אינו אינטנסיבי. המבקש לא עמד במבחן "אינטנסיביות הקשר" הנדרש על-מנת לקבוע כי החברה הישראלית תביא את כתבי בי הדין לידיעת בוקינג.
• לחילופין, התבקש ביהמ"ש להתיר למבקש להמציא את כתבי בי הדין אל מחוץ לתחום השיפוט. לצורך כך, על המבקש להראות כי עניינו בא בגדר אחת העילות המנויות בתקנה 500 לתקנות וכי עומדת לו תביעה ראויה לטיעון, שאלה רצינית שיש לדון בה. לביהמ"ש מסורה סמכות בשיקול דעת אם להתיר את ההמצאה, כאשר בין שיקוליו יביא את שאלת נאותות הפורום.
• בוקינג טענה כי התובענה צריכה להתברר בהולנד ולפי הדין ההולנדי, בשל תניית השיפוט וברירת הדין המצויה בתנאי השימוש. בהחלטה בעניין פייפאל [ת"צ 39292-04-13] נקבע כי תנייה דומה באתר פייפאל, המפנה לסינגפור, היא תנייה מקפחת לפי חוק החוזים האחידים. בוקינג הפנתה להחלטה בעניין אמזון, בו נקבע כי אדם החותם על הסכם אינטרנטי מקוון מחויב בתנאיו ומוחזק כמי שקראם [ת"א 30008-10-13]. גם אם ביהמ"ש יקבל חזקה זו, אין בכך דבר לעניין בטלות מחמת היות התנייה "תנייה מקפחת" באשר לסוגיית פורום נאות וכללי ברירת הדין. על החלטה זו הוגש ערעור שהדיון בו טרם הסתיים ומדובר במקרה שונה, משום שלא היה מדובר במקרה צרכני של תביעת צרכן נגד האתר גופו. 
• מקרה זה דומה למקרה בעניין פייפאל. מדובר בחברה הנותנת, באמצעות האינטרנט, שירות למאות אלפי ישראלים. לצורך כך היא מקיימת אתר אינטרנט בעברית המיועד לישראלים ואף נותנת שירותי תמיכה המיועדים לקהל לקוחותיה בישראל. במצב זה, חיוב לקוחות בוקינג להתדיין בביהמ"ש בהולנד ולפי הדין ההולנדי, היא באופן מובהק הוראה שכל תכליתה לחסום את דרכם של הלקוחות לממש את זכויותיהם כלפי המשיבה.
• יש לדחות את הטענה כי הפורום ההולנדי הוא הפורום הנאות לפי מבחן מירב הזיקות. מדובר בנושא ישראלי מובהק משום שעילת התביעה מתייחסת רק ללקוחות הישראליים של בוקינג, אשר רק לגביהם נטען כי החברה אינה מיישמת את הוראות חוק הגנת הצרכן הישראלי הקובע כי על המחיר המפורסם לכלול את המע"מ וזאת כאשר בוקינג מפעילה את האתר, בין היתר, בישראל, בעברית ופונה ללקוחות ישראלים.
• שיקולי מדיניות ושיקולי ציפיות סבירים של הצדדים מבציעים על כך שחברה בינלאומית המנהלת את עסקיה באמצעות האינטרנט תבוא להתדיין במקום שבו נמצאים לקוחותיה ולא להפך. ההמצאה לידי החברה הישראלית בוטלה והותר למבקש להמציא את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לנתבעת 1, לפי כתובתה בהולנד.