(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט טל חבקין): תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא מפעילת ערוץ הקניות. התובע מסר לנתבעת את כתובת הדוא"ל שלו, במהלך רכישת מוצר, בשיחה טלפונית עם מוקד המכירות של הנתבעת. התובע לא נתן לנתבעת הסכמה לשלוח אליו הודעות פרסומת, אך ממועד הרכישה שלחה אליו הנתבעת 40 הודעות פרסומת, חלקן גם לאחר שביקש הסרה. הנתבעת טענה כי לא קיבלה את דרישת ההסרה וכי היא נוקטת אמצעים למניעת הפרה של החוק, אך במקרה דנן נציגה לא הודיע לתובע כי יישלחו אליו הודעות פרסומת. עוד טענה הנתבעת כי התובע חסר תום לב וכי מדובר בתובע סדרתי. נפסק -

אמת המידה לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק התוותה בפסיקת ביהמ"ש העליון. יש להבחין בין שני מצבים בהם משוגרים דברי פרסומת: האחד, עניינו בשולח המשגר דברי פרסומת לנמענים בלא שאלה פנו אליו קודם או שהיה ביניהם קשר עסקי קודם; השני, עניינו בשולח המשגר דברי פרסומת לנמענים שנתנו הסכמתם לקבלם בעבר ובשלב מסוים החליטו כי אינם מעוניינים בכך עוד. משלוח דברי פרסומת במצב הראשון הוא חמור בהשוואה לשיגור דברי פרסומת במצב השני. הבחנה זו רלבנטית למקרה זה. אמנם התובע לא נתן לנתבעת את הסכמתו למשלוח דברי פרסומת, אך אין מדובר במצב בו הנתבעת פנתה לתובע בלא שהיה קשר כלשהו בין השניים. יש לתת משקל, כנסיבה לקולא, לכך שהנתבעת מודעת להוראות החוק ואינה מפרה סדרתית שלו.

לעומת זאת, נסיבה לחומרה נוגעת לעובדה שהתובע ביקש להסירו באמצעות שליחת הודעת דוא"ל לנתבעת והנתבעת נמנעה מלהסירו. אין די בטענת הנתבעת וההצהרה שהגישה לפיה ההודעה לא נתקבלה אצלה. ניסיון החיים מלמד שדוא"ל שנשלח ליעדו אכן יגיע אליו. יש לקבוע עובדתית כי המייל ששלח התובע אכן התקבל אצל הנתבעת וכפי הנראה "נפל בין הכיסאות" ולא טופל. נסיבה אחרת לחומרה היא שהנתבעת לא כללה בהודעות ששלחה אפשרות להסיר את כתובת הדוא"ל מרשימת התפוצה באותה הדרך שבה התקבלה ההודעה, כפי שקובע החוק.

שיקול נוסף הוא המחזור הכספי של הנתבעת. מדובר בחברה גדולה שפיצוי בסכום פעוט עלול שלא להרתיעה. תובעים המגישים תביעות ספאם ועושים זאת כהלכה משרתים את אינטרס הציבור. המונח "תובע סדרתי" אינו צריך לקבל קונוטציה שלילית בהקשר שבו עסקינן, כל עוד התובע נוהג בתום לב.  הנתבעת הטיחה בתובע טענות אישיות ופוגעניות שאינן רלבנטיות למחלוקת שהתבררה. על רקע מכלול השיקולים, פיצוי בסך 16,000 ש"ח הוא הוגן וסביר בנסיבות העניין. הנתבעת תישא גם בהוצאות התובע בסך 3,000 ש"ח.