(החלטה, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן): מה יכולתו של מי שקיבל לטענתו הודעות "ספאם" ממספר רב של נתבעים, לכרוך את כל הנתבעים בתביעה אחת? עניין התביעה בטענת התובע לכך שקיבל 37 הודעות פרסומת אסורות, כמשמעותן בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה הוגשה נגד 11 נתבעים שונים, הנמנים על 9 קבוצות שונות. נפסק - אין מקום להמשיך ולברר את התביעה במתכונתה הנוכחית. דינה להימחק, תוך שטענות הצדדים בהליכים עתידיים יישמרו להם. התובע צירף מספר רב של נתבעים. אין קשר כלשהו ביניהם ובין הודעותיהם, זולת הטענה המופנית כלפיהם כי שלחו לתובע הודעות אסורות. קשר זה לא די בו לגיבובם בתביעה אחת. אין חולק כי אין שאלה עובדתית משותפת, שכן קבוצות הנתבעים נפרדות, אך גם משפטית אין עומדות על הפרק שאלות משפטיות משותפות. אין הרי כל צורך בניתוח משפטי פורץ דרך של שאלות משפטיות הנסבות על דיני הודעות הפרסומת האסורות. דיני הודעות הספאם הן כיום בבחינת אדמה חרושה. הפרתה של הוראת דין אחת אינה הופכת תובענה לכשרה באופן אוטומטי להתברר עם רעותה, רק כיוון שחולשת עליה אותה הוראת דין ממש ואפילו התובע אחד הוא. הלכה דומה נפסקה לאחרונה ב- ת"ק 50942-04-15. אין כל הצדקה לאפשר לתובע, לשם נוחותו, לנהל מקבץ תביעות נגד נתבעים אחדים. הדבר גורם לטרחה עצומה ומיותרת לנתבעים השונים וגם לסרבול עצום של ההליך, ללא הצדקה.