(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת ריבה ניב): התובעת מנהלת סטודיו לקעקועים והעסיקה את הנתבע 1 כמקעקע. האחרון צילם את הקעקועים שביצע בעת עבודתו ואלו הועלו לאתר התובעת. הנתבע 1 אף העתיק את הצילומים לדיסק און קי, ומשעבר לעבוד אצל המתחרה, הנתבעת 2, מסר לה אותו עם הצילומים ואלו הועלו לאתרה (64 צילומים). הנתבעת 2 ציינה את שמו של הנתבע 1 ואת מספר הטלפון שלה לצורך פניית לקוחות. שנתיים לאחר מכן גילתה זאת התובעת באקראי, פנתה לנתבעת 2, וזו הסירה את הצילומים מאתרה. בתביעתה, עתרה התובעת לפיצוי עבור הפרת זכויות יוצרים ביצירותיה. הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד בטענה כי התובעת התקינה מצלמות אבטחה החודרות לתחומה הפרטי. הנתבע 1 טען כי התובעת הפרה את זכותו המוסרית בצילומים. נפסק - 

• אין לקבל את הטענה כי הצילומים נשוא התביעה אינם יצירות מוגנות. מרבית הצילומים מדגימים את הקעקוע. הצילום לא משקף רק את האמנותיות שבעבודת הקעקוע, אלא גם את היחס בין הגוף המקועקע לקעקוע וההרמוניה שבין השניים. הצילומים עונים על הדרישה המינימלית הנדרשת ליצירתיות ומקוריות.  
• לא יכולה להיות מחלוקת כי זכויות היוצרים בצילומים שצולמו על-ידי הנתבע 1 בעת עבודתו אצל התובעת, שייכות לתובעת (לפי סעיף 34 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007). התובעת הוכיחה את זכויותיה ביצירות.
• העתקת הקעקועים לדיסק און קי על-ידי הנתבע 1, יכולה היתה אולי להיחשב כשימוש הוגן (לפי סעיף 19 לחוק), ככל שהתכוון הנתבע 1 ליצור תיק עבודות לשימושו הפרטי. אולם מעת שנעשה שימוש בדיסק און קי לצרכים מסחריים (בכדי להתקבל לעבודה והעלאת הצילומים לאתר הנתבעת 2), מחייב הדבר את קבלת רשותו של בעל הזכויות, שלא ניתנה. הנתבע 1 הפר את זכויות היוצרים של התובעת ביצירותיה.
• עיקר ההפרה בוצעה על-ידי הנתבעת 2, שעשתה שימוש מסחרי בצילומים באתרה. אין לקבל הטענה כי הנתבעת לא ידעה כי לנתבע 1 אין זכויות בצילומים. אין חשיבות גם לשאלה מי העלה בפועל את הצילומים לאתר, שכן שאלה זו לא הובהרה די צורכה. 
• יש לדחות הטענה כי אתר הנתבעת 2 משמש כפלטפורמה בלבד. מדובר באתר עסקי לכל דבר ועניין, שלבעליו יש שליטה מלאה על תוכנו (בשונה מאתרי גולשים). אין בעובדה כי לאחר מספר שנות הפרה, לאור פניית התובעת, הסירה הנתבעת את הצילומים המפרים, על-מנת לפטרה מאחריות להפרה. הנתבעת 2 אף ציינה באתר כי ייתכן והתמונות המוצגות בו כפופות לזכויות יוצרים. הגנה זו, שהיא מעניקה לתמונות באתר שלה עצמה, הופרה על-ידי הנתבעת כלפי התובעת. מטעם זה יש אף לדחות את טענת הנתבעת כי היא "מפר תמים".
• התובעת טענה כי יש לראות את כל אחד מהצילומים המועתקים כהפרה נפרדת וכי אין מדובר במסכת אחת של מעשים כאמור בסעיף 56(ג) לחוק. לא יהיה זה נכון לקבוע כי הפרה של זכויות יוצרים ביצירות שונות היא שוות ערך מבחינת מספר ההפרות להפרת הזכויות ביצירה אחת בלבד. כל אחד מהצילומים בוצע במועד אחד, התייחס לאובייקט שונה ולקעקוע אחר. העובדה שכל הצילומים הועלו על מתקן USB אחד והועלו, ככל הנראה, כמקשה אחת, הינה שולית. נדחית גם הטענה כי מדובר ב"זוטי דברים".
• הנתבעת 2 הינה המפרה העיקרית והנהנית מההפרה. היא תשלם לתובעת סך של 1,500 ש"ח עבור כל הפרה וסה"כ 96,000 ש"ח. הנתבע 1 ישלם לתובעת 32,000 ש"ח.
• משנקבע כי הצילומים מהווים יצירות מוגנות, זכאי הנתבע 1 לקרדיט הניתן לצלם בגין צילומם, כאמור בסעיף 45 לחוק. התובעת הודתה כי לא נתנה קרדיט כאמור ולפיעך הפרה את זכותו המוסרית של הנתבע 1 (64 פעמים, שכן נקבע כי כל אחד מהצילומים המועתקים מהווה הפרה בפני עצמה). הנתבע 1 זכאי בתביעתו הנגדית לפיצוי בסך 28,000 ש"ח. תביעתה הנגדית של הנתבעת 2 בגין המצלמות - נדחתה.