(פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, השופטת רקפת סגל מוהר): תביעת ספאם. התובעים הם בני זוג שהגישו תביעות נפרדות, שהדיון בהן אוחד. לטענתם, הנתבעת שלחה אליהם מסרונים פרסומיים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, למרות שכל שעשו היה להירשם לתערוכה שערכה הנתבעת למשפחות. לטענתם מעולם לא נתנו לנתבעת את הסכמתם למשלוח המסרונים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעים נרשמו לתערוכה ב"שני כובעים", הן כמשפחה מתעניינת והן כאדריכלים/מעצבים וכי לנוכח אישורם לקבל הודעות ועדכונים, נשלחו אליהם הזמנות לאירועים שונים. 19 הודעות נשלחו אל התובע ו-12 אל התובעת. נפסק -

דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעת שלחה אל התובעים הודעות טקסט, על-אף שבמודעת הפרסומת שבעקבותיה הם נרשמו לתערוכה הובהר להם כי מסירת פרטיהם מבטאת את הסכמתם לקבל הודעות ועדכונים באמצעות הדואר ו/או הדוא"ל בלבד. התובעים לא הסכימו במפורש כי הדבר ייעשה גם בהודעת SMS. תכני ההודעות לא הכילו פרטי יצירת קשר לצורך מתן הודעת סירוב דווקא, אך היה בהם "לינק" להרשמה שגם באמצעותו יכולים היו התובעים לנסות ליצור קשר עם הנתבעת ולבקש את הסרתם מרשימת התפוצה. התובעים לא עשו שימוש בלינק זה. התובע שלח אל הנתבעת מסרון חוזר עם בקשת הסרה, אך עשה כן למספר הנייח המופיע בראש ההודעות שנשלחו אליו, מספר שמטבע הדברים נתברר כלא יעיל. לאחר מכן פנה התובע אל הנתבעת בשיחות טלפון. החל ממועד שיחות הטלפון היה על הנתבעת לפעול לשם הסרת התובע מרשימת התפוצה ומשלא עשתה כן קמה לתובע עילת תביעה נגדה.

באשר לתובעת, זו לא פנתה אל הנתבעת בדרך כלשהי, למעט במסרון חוזר והיא הסתפקה בטענה כי הנתבעת לא נתנה לה כל אפשרות לעשות כן. לאור מספר הטלפון של התובעת שהופיע בכותרת ההודעות וה"לינק" שהופיע בתוכנן, אין לקבל טענה זו. טענת הנתבעת לפיה התכנים המופנים לאדריכלים ומעצבי פנים אינם בגדר "דבר פרסומת", היות ואין בהם כדי לגרום להוצאה כספית, הינה טענה הנוגדת את מטרת החוק. הפרשנות המילולית והתכליתית של המונח "דבר פרסומת" מוליכות למסקנה שכוונת המחוקק היתה למנוע מן המפרסמים לגרום לאנשים - בין אם באופן ישיר ובין אם עקיף - להוציא כספים. שליחת ההודעות למי שהנתבעת מחשיבה כאדריכלים ומעצבים נעשתה על-ידי הנתבעת מתוך מטרה להגדיל את רווחיה. הנתבעת תפצה את התובע בגין משלוח 12 הודעות פרסומת שנשלחו בניגוד לחוק ואת התובעת בגין הודעה אחת, בסך של 500 ש"ח לכל הפרה וסה"כ 6,000 ש"ח לזכות התובע ו-500 ש"ח לזכות התובעת וכן הוצאות בסך כולל של 500 ש"ח.