(פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, השופט אילן סלע): תביעת ספאם. התובע טען כי הנתבעים (חברה העוסקת בשיווק חבילות נופש ושייט ומנהליה) שלחו אליו 19 הודעות פרסומיות במסרונים ו-13 הודעות פרסומיות בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. בהודעות לא צוין כי מדובר בדבר פרסומת והנתבעים טענו כי לא מדובר בפרסומת, אלא במידע שנתבקש על-ידי התובע. נפסק -

הודעות הדוא"ל והמסרונים שנשלחו לתובע הם דבר פרסומת כהגדרתו בחוק, שכן אלו נשלחו על-מנת לקדם את עסקי הנתבעת. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את טענתה כי התובע נתן את הסכמתו למשלוח. אין די במידע שהציגה הנתבעת ביחס ל"דף הנחיתה". הנתבעת לא הציגה עותק או דוגמה של "דף הנחיתה" ולא העידה מי מעובדי החברה הפועלת עבורה למשלוח מסרונים והודעות דוא"ל. מנגד, התובע צירף לתביעתו את המסמך שלטענתו הוא נדרש למלא לשם הזמנת השייט ועיון בו מלמד כי אין כל מקום במסמך לסימון אישור לקבלת הודעות דוא"ל ומסרונים.

גם אם היה מקום לקבל את הטענה בדבר מתן אישור של התובע, הרי שהנתבעת לא עמדה בתנאים הקבועים בחוק למשלוח הודעות גם למי שנתן את הסכמתו: לא נרשמה המילה "פרסומת" בתחילת ההודעות ובמסרונים לא צוינה זכותו של הנמען למשלוח הודעת סירוב והדרך למשלוח הודעה זו. גם כאשר התובע חזר מיוזמתו בהודעה חוזרת למסרון שקיבל, וביקש את ההסרה, הדבר לא הועיל לו והוא המשיך לקבל מסרונים מהנתבעת. בהודעות הדוא"ל צוינה דרך ההסרה וניתנה אפשרות לכך. העובדה שהתובע לא ביקש מהמפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעצם החבות ואף לא לעניין חובת הקטנת הנזק. אין מדובר ב"תובע סדרתי" או במי שנהג שלא בתום-לב ואך מבקש להתעשר על חשבון הנתבעת.

התובע זכאי לפיצוי בגין כל הודעות הדוא"ל והמסרונים שנשלחו. באשר לגובה הפיצוי, במקרה זה נשלחו לתובע 19 מסרונים ו-13 הודעות דוא"ל. מדובר בהפרה בהיקף לא מבוטל. כאמור, לא הוכח כי התובע אישר את משלוח ההודעות ובכל מקרה ההודעות שנשלחו לא עמדו בהוראות החוק. שני מסרונים נשלחו לתובע לאחר ששלח הודעת הסרה ובכך יש חומרה יתרה. פיצוי בסך 12,500 ש"ח, כולל הוצאות משפט, הוא פיצוי מידתי התואם את תכלית החקיקה בנסיבות המקרה ושיש בו לתת מענה להרתעת הנתבעת מפני הישנות של תקלה דומה בעתיד ולהוות תמריץ מספיק להגשת תובענות יעילות על-ידי תובעים ראויים. סעיף 30א(ח) לחוק קובע אחריות של מנהל תאגיד לפקח ולעשות ככל שניתן למניעת פרסום האסור לפי החוק ובהעדר כל טענת הגנה בעניין זה יש מקום גם לחייב את הנתבעים 2 ו-3.