(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת ישראלה קראי-גירון): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [תא"מ 39213-10-13 ישראל פוטרמן נ' העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים], שקיבל חלקית את תביעת המשיב בגין הפרת זכויות יוצרים בארבעה מסרטוניו, לרבות פגיעה בזכויותיו, המוסריות והורה למערערת לפצותו ב- 16,000 ש"ח. המשיב הוא עיתונאי הנוהג לצלם אירועים חברתיים פוליטיים ולהעלות את הסרטונים לחשבונו ב- YouTube. המערערת, עמותה המקדמת סדר יום רעיוני שונה מזה של המשיב, פרסמה באתר האינטרנט שלה וכן בחשבונה ב- YouTube סרטון המורכב מ-5 סרטונים, מהם 4 של התובע. נפסק - 

•  אין מחלוקת כי למשיב זכויות יוצרים בסרטונים נשוא התביעה. יש מקום לדחות את הערעור וזאת מבלי שיהיה בפסה"ד משום אמירה כוללת באשר למעמד ולחשיבות הזכות לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית. המשיב הוכיח את טענותיו ואין להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש קמא.
• טענת תום הלב - דין טענת המערערת להידחות. היה על המערערת לפנות למשיב קודם להחלטתה לעשות שימוש בסרטיו. ביהמ"ש קמא כי המערערת לא סתרה הטענה כי ניתן היה להגיע בקלות למשיב וללמוד שהזכויות בסרטונים שייכות לו. לא היה מקום לחכות שהמשיב יפנה בדרישת הסרה ורק לאחר מכן להסיר הסרטונים. אין זה נכון לקבוע כי די בהסרת הסרטון לאחר פניית המשיב כדי לקבוע תום-לב מצד המערערת שיזכה אותה בהגנה אבסולטית. על הטוענים להגנה זו להוכיח התנהגות תמת לב לאורך כל פעולותיהם, גם קודם להחלטה לעשות שימוש בסרטון של אחר.
• טענת מפר תמים - הטענה עומדת למי שלא ידע או לא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה בה עשה שימוש. התנהלות המערערת לאחר פניית המשיב, תהיה תמת לב ככל האפשר, אינה יכולה להקים את הגנת המפר התמים.
• הזכות המוסרית - ביהמ"ש קמא הכריע כי המערערת הפרה את זכותו המוסרית של המשיב, כאשר לא נתנה לו קרדיט ראוי. הלכה היא כי יש לציין את שמו של יוצר היצירה ששימשה בסיס ליצירה הנגזרת. נכון שאין חובה לאזכר את הצלם בשמו המלא אלא ניתן לאזכרו בשם הבמה שלו שתחתיו הוציא את היצירה המקורית. במקרה זה לא נעשה דבר מכל אלה ולפיכך מקובלת המסקנה כי המשיב לא זכה לקרדיט במידה ובהיקף הראוי ובשל כך הופרו זכותו המוסרית. 
• ביהמ"ש קמא סבר גם כי הפגימה או הסילוף, גם אם אינם מיוחסים ליוצר, עלולים לפגוע בכבודו. אין מקום להתערב במסקנות אלו. המערערת ליקטה קטעים מסרטוני המשיב במגמה להוכיח טיעון במחקרה. אין בפנינו שימוש אובייקטיבי בסרטונים לצורך יצירת יצירה נגזרת, אלא עריכה מגמתית כדי להוכיח טיעון מחקרי וזאת מבלי לעשות שימוש בסרטונים המלאים שצילם המשיב. צדק ביהמ"ש קמא שקבע כי פעולת המערערת יכולה היתה לפגוע בסיקור המשיב הנתפס כאובייקטיבי.
• חופש הביטוי - המערערת טענה לשימוש הוגן שנעשה על-ידה ביצירת היצירה הנגזרת, תוך שימוש חלקי בסרטוני המשיב, לצורך מחקר ביקורתי. לטענתה שגה ביהמ"ש קמא בפרשנות מושגים אלו וביישום הגנת השימוש ההוגן כנגזרת של הזכות לחופש הביטוי. אכן חופש הביטוי הוא עיקרון מרכזי ויש לפרש ההגנות האמורות באופן שיאפשר במידת האפשר חופש ביטוי ליוצרים, חוקרים וכיו"ב. מאידך, חופש הביטוי אינו רישיון להפקרות או לביצוע מעשי רשלנות ועל הפועל מכוח עיקרון חופש הביטוי להיות מודע לזכויות זולתו, לכבדן ולהימנע מפגיעה בהם. המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את הנדרש בסעיפים 19 ו-21 לחוק.
• אין בפנינו הכרעה הפוגעת בחופש הביטוי, אלא הכרעה המאזנת נכון בין זכויות סותרות. גם העובדה כי הפגם או הסילוף שעשתה המערערת בקטעי הסרטונים של המשיב לא יוחסו למשיב, אלא המערערת קיבלה עליהם את האחריות וייחסה אותם לעצמה, אינה מרפאה את הפגם והפגיעה הפוטנציאלית בכבוד ובשמו הטוב של היוצר.
• דוקטרינת השימוש ההוגן - זו נועדה להגן, במקרים של הפרת זכויות יוצרים, על שימושים שיש חשיבות לחברה בפרסומם ומטרתה לאזן בין התכליות השונות של דיני זכויות היוצרים. מדובר ב"הגנה" ולא זכות המוקנית למפר. ההגנה, המעוגנת בסעיף 19 לחוק, מחילה מבחן של סבירות ועניין שבמידה אשר תוצאתו תשתנה בהתאם לנסיבות המקרה.
• השאלה האם יש לסווג את הסרטון הנגזר שיצרה המערערת, תוך שימוש חלקי בסרטוני המשיב, כמחקר או כסרטון פוליטי ביקורתי, הינה שאלה עובדתית. הלכה היא כי ביהמ"ש שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים. אין לחרוג מהלכה זו במקרה זה. המערערת לא הוכיחה כי הסרטון מהווה חלק ממחקר. אין לראות ביצירת הסרט הנגזר תוך עשיית שימוש בחומרים מוגנים לצורך לימוד עצמי, מחקר או ביקורת. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.