יש לדחות את טענת הנתבעים להיעדר סמכות עניינית. הסעד המבוקש הוא כספי וביהמ"ש לתביעות קטנות מוסמך לתת אותו. יש לקבל את התביעה נגד החברות הנתבעות. נדחתה טענתן לפיה התובעים התקשרו עמן בהסכם מחייב המזכה אותן בתשלום בגין שירותים שסופקו להם. גם לשיטת הנתבעות, ההתקשרות הנטענת בין התובעים לבינן בוצעה שנים מספר בטרם נשלחו מכתבי ההתראה בדרך של הרשמה חד פעמית לאתר, ומאז לא קיבלו התובעים כל היזון חוזר בדבר האופן שבו שילמו לנתבעות עבור השירות. הנתבעות לא הוכיחו ולו באופן המקל הנוהג בביהמ"ש לתביעות קטנות את אמיתות הרשומות המוסדיות שהציגו על מנת לתמוך בטיעונן לעניין הרשמתם של התובעים לשירות, וכל התובעים ללא יוצא מן הכלל טענו בתוקף כי מעולם לא נרשמו לשירות או צרכו אותו. אי לכך יש לקבוע כי לא נכרת הסכם בין התובעים לנתבעות, והנתבעות אינן זכאיות לגבות מהתובעים חוב כלשהו. למעלה מן הנחוץ, אף אם היה מוכח שהתובעים התקשרו בהסכם עם הנתבעות וצרכו את השירות, הנתבעות אינן זכאיות לגבות תשלום בגינו עקב הפרת החובה המוטלת עליהן לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.

במשך שנים הנתבעות לא גבו תשלום עבור השירות, כך שלא אפשרו לתובעים שלא זכרו שנרשמו לשירות את האפשרות להודיע על רצונם לבטלו, ואף פעלו באגרסיביות רבה בניסיון לגבות את החוב. הנתבעות הפרו אף את חובת הגילוי לפי חוק הגנת הצרכן כשלא גילו לצרכנים את זכותם לבטל את העסקה ואת דרך הביטול ולא סיפקו להם מסמך כתוב הכולל מידע בנוגע לעסקה. אין לקבל את התביעה האישית נגד בעל השליטה שכן לא הונחה כל תשתית עובדתית המגלה עילה להרמת מסך ההתאגדות. לתובעים נפסק פיצוי גלובלי עבור נזק ממוני ולא ממוני. לתובע 1 סך של 2,500 ₪, לתובע 2 סך של 1,000 ₪ ולתובעת 3 סך של 750 ₪. כן נפסקו לתובעים הוצאות משפט ששיקפו את ההתנהלות המכבידה של הנתבעות: 1,500 ₪ לתובע 1 ו-1,000 ₪ לכל אחד מן התובעים 2- 3.