(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת הדס יהלום): בקשה לצווים זמניים בנוגע לסיום העסקתם של המשיבים 1-5 במשרדי המבקשת (משרד עו"ד המתמחה בקניין רוחני) ומעברם לעבוד אצל המשיבים 6 ו-7. המשיב 6 עבד במשרד המבקשת במשך 22 שנים ובעקבות מחלוקת עזב את המשרד והקים משרד עצמאי (המשיב 7). המבקשת טענה, בין היתר, כי טרם עזבו את עבודתם, העתיקו המשיבים 1-5 ומחקו ממחשביהם במשרד קבצי מחשב רבים הנוגעים ללקוחות בהם טיפלו. נפסק -

האם בנסיבות העניין מתקיימים התנאים המצדיקים מתן סעד זמני, שמשמעותו היא הגבלת חופש העיסוק של המשיבים 1-5? אין בהחתמת המשיבים 1-5 על התחייבות לאי-תחרות, כשלעצמה, כדי להגביל את עיסוקם. מטעם המבקשת הוגשה חוו"ד מומחה מחשבים, לפיה סמוך לעזיבתם העתיקו אלו ומחקו קבצים רבים ממחשבי המשרד, הנוגעים ללקוחות המשרד. המשיבים טענו כי בדיקת המומחה נעשתה תוך פגיעה בפרטיותם וחדירה אסורה לתיבות Dropbox אישיות ולפיכך חוות הדעת אינה קבילה כראיה לפי הלכת איסקוב.

סוגיה זו דינה להתברר בהליך העיקרי. בשלב זה של הליך זמני הראיה מתקבלת. המומחה הכחיש בחקירתו כי פרץ באופן בלתי חוקי לחשבונות פרטיים של המשיבים ולדבריו הבדיקה נעשתה על-גבי מחשבים שבבעלות המשרד. בשלב זה לא הוכח כי המומחה פרץ לתיבות דואר אישיות. המומחה הסביר כי הגדיר את את החיפוש באופן שיכוון למסמכים הנוגעים ללקוחות המשרד ולא למסמכים פרטיים של המשיבים. בשלב זה עדותו לא נסתרה. ספק אם ניתן להחיל את הכללים שנקבעו בהלכת איסקוב בהתייחס לתיבות דוא"ל, על תוכנות העלאת קבצים על ענן, כגון Dropbox. מכל מקום, המומחה העיד כי לא פרץ לתיבות ה-Dropbox של המשיבים.

המשיב 4 אישר שהעתיק ממחשבי המשרד את רשימת אנשי הקשר אצל הלקוחות. ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי מדובר במידע סודי של המשרד. השאלה האם מדובר בסוד מסחרי טעונה בירור מעמיק יותר מזה שנערך בהליך זמני. עם זאת, משאין חולק כי מדובר במידע סודי ששייך למשרד, הרי שפעולת המשיב 4 להעתקת הקובץ (ואולי אף למחיקתו מהמחשב במשרד) מהווה הפרה חמורה של חובת האמון שהוא חב למעסיקו. העובדה שלמעסיק החדש יש את המידע הסודי של המעסיק הקודם, אינה יכולה להכשיר פעולה של עובד שכיר, שמוחק קובץ ממחשבו האישי, ביודעין שקובץ זה אינו שייך לו אלא למעסיקו. אף אם ייקבע שהמידע שהועתק או נמחק שייך ללקוחות וכי כל לקוח יכול לדרוש אותו מהמשרד בכל עת ולהעבירו למי שיחפוץ, אין בכך כדי להכשיר פעולה חד צדדית של עובד ואין בכל להצדיק מחיקת מסמכים ממחשבי המשרד על-ידי עובד מתפטר. השאלה אם קיים במשרד גיבוי למסמכים שנמחקו, אם לאו, אינה מעלה ואינה מורידה מחומרת המעשים שנעשו.

חומר הראיות מעלה כי המשיבים 1-5 החליטו לעזוב את עבודתם במשרד, ימים ספורים לאחר שהמשיב 6 עזב את המשרד בטריקת דלת. עזיבת המשיבים היתה קשורה לעזיבת המשיב 6 ונעשתה בעקבותיה. המשיבים עזבו ללא מתן הודעה מוקדמת כמתחייב בחוק וללא העברת חומרי עבודה בצורה מסודרת. הטענות בדבר סביבת עבודה בלתי אפשרית הועלו לראשונה בתגובת המשיבים ולא נטענו במכתבי ההתפטרות שמסרו. בסמוך לעזיבתם את המשרד העתיקו המשיבים ומחקו ממחשביהם במשרד קבצים שונים הנוגעים ללקוחות המשרד. התנהלות המשיבים עולה כדי הפרת חובת האמון המוגברת החלה עליהם במסגרת יחסי עובד ומעביד עם המשרד ועולה כדי חוסר תום-לב קיצוני. הפרת חובות כאמור יש בה כדי להצדיק הטלת מגבלות על עיסוק המשיבים.

בנסיבות התיק, מתן צו המניעה עלול להביא לפגיעה חמורה בלקוחות. לפיכך ובבחינת מאזן הנוחות ניתן צו מניעה האוסר על המשיבים 1-5 לטפל בלקוחות שהיו לקוחות המשרד ויעברו להיות לקוחות המשיבים 6-7. הצו לא יחול על לקוחות שעברו למשרד המשיבים 6-7 עד למועד מתן ההחלטה. צו המניעה יעמוד בתוקפו למשך 3 חודשים. ניתן צו המורה למשיבים 1-5 להשיב למבקשת חומרים שהועתקו ממחשביהם, השייכים למבקשת (שאינם נוגעים ללקוחות ספציפיים) וכן חומרים השייכים ללקוחות שהינם לקוחות המבקשת נכון למועד ההחלטה. 

עדכון: ביום 29.1.2015 דחה ביה"ד הארצי לעבודה (השופט אילן איטח) בקשת רשות ערעור של המבקשת על ההחלטה לעיל [בר"ע 46743-01-15 ד"ר שלמה כהן ושות' - משרד עורכי דין נ' אמירה מנגלוס ואח'].