(פסק-דין, שלום פ"ת, הרשמת איילת הרץ-טופז-אחיעזר): תביעה שעניינה חוב בגין שירותי אינטרנט והקמת אתר שסיפק התובע לנתבע. במהלך שנת 2007 פנה הנתבע לתובע לצורך הקמת אתר לעסקו. בין הצדדים נחתם "טופס רישום לקוח" שהכין התובע. הנתבע התחייב לשלם לתובע 2,000 ש"ח עבור הקמת האתר וכן תשלום חודשי עבור תחזוקת האתר. התובע הקים אתר עבור הנתבע וגבה במשך שנתיים תשלומים באמצעות הוראת קבע. לאחר שהתגלעה מחלוקת בין הצדדים, הקים הנתבע אתר אחר שישמש אותו עבור עסקו. התובע טען כי הנתבע נותר חייב לו כספים שמקורם בחשבוניות שלא שולמו. הנתבע הכחיש את טענות התובע. נפסק - סכום התביעה, שעמד במקור על סך של 8,400 ש"ח בגין חשבונית שלא שולמה, הוא לגרסת התובע הסכום ששילם הנתבע ולא סכום החוב נשוא התביעה. הובהר כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, אין מדובר בחשבונית שלא שולמה, אלא באסופה של חיובים אחרים שפורטו לראשונה בתצהיר העדות הראשית של התובע, המצטרפים לכדי סכום אחר מהמפורט בתביעה. בכל פעם הציג התובע גרסה שונה הן באשר למקור החוב ואף באשר לסכום החוב הנתבע על-ידו. מדובר בסתירות מהותיות, הנוגעות לשורש התביעה ויש בהן כדי לפגוע משמעותית במהימנות גרסת התובע ואמינותו. ישנו אף קושי לאמוד את הסכום הנתבע. על התובע לפרט בתביעתו את יסודות עילתו לצורך כך שייעתר ביהמ"ש ויעניק לו את הסעד המבוקש. במקרה זה, לא רק שהתובע לא פירט את מרכיבי העילה והסעד, אלא שאלו שהוצגו בכתב התביעה מנוגדים לתצהיר התובע. לא רק שלא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל לפתחו, אלא שהדברים אף נגועים בחוסר תום-לב. די בכך להביא לדחיית התובענה. למעלה מן הצורך, נדרש ביהמ"ש אף לרכיבי התביעה בתצהיר התובע ודחה גם אותם.