ת"א 20722-08-11 נאומוב ואח' נ' שפילמן ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת ד"ר איריס סורוקר): התובעים, סוכני ביטוח, הגישו תביעה לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, בטענה כי הנתבעים, אף הם סוכני ביטוח, השתמשו שימוש בלתי מורשה במאגר הלקוחות של התובעים, שלפי הנטען הועבר אליהם שלא כדין על-ידי הנתבעת 1, עובדת לשעבר של התובעים שעברה לעבוד אצל הנתבעים. הנתבעים הכחישו את הטענות לגניבת לקוחות או שימוש במאגר הלקוחות של התובעים והגישו תביעה שכנגד מכוח החוק. לבקשת התובעים, ניתן צו מניעה זמני כנגד הנתבעים האוסר עליהם להשתמש ברשימת הלקוחות של התובעים. ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד דחה בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים על ההחלטה. נפסק - הנתבעת 1 ניהלה תיקיה אישית במחשב אצל התובעים, שם שמרה מסמכים אישיים שונים. עם סיום העבודה אצל התובעים, הנתבעת העבירה את התיקיה למייל הפרטי שלה, ומחקה תיקיה זו מהמחשב במקום העבודה. אולם, בכך אין משום הוכחה שהנתבעת נטלה מאגר לקוחות של התובעים. לא הוכח שבתיקיה האישית הוחזקו נתונים מסודרים של מאגר לקוחות, וזאת להבדיל ממסמכים אקראיים כאלה או אחרים. הנתבעת 1 לא חלקה על כך שאמנם שמרה בתיקיה שלה מסמכים שונים של לקוחות, אולם לדבריה לא היה מדובר ברשימות מסודרות, אלא אך במסמכים אקראיים שהמתינו לתיוק. אין מדובר אלא בהשערה על גניבה של רשימת לקוחות, שצמחה על רקע האוירה הטעונה בעת סיום יחסי העבודה. השערה זו נמצאה בלתי מבוססת.

התובעים כלל לא הוכיחו שהנתבעים השתמשו במאגר לקוחות או ששידלו לקוחות שלהם לעבור לעבוד איתם. "רשימת הלקוחות" שהציגו התובעים כוללת שם ומס' תעודת זהות בלבד. אין בה פרטי התקשרות כלשהם, אין בה פרטים אישיים ואין בה שום מידע אודות סוג הביטוח שנעשה. למעשה, אין ברשימה זו כל סימן הקושר בין השמות המופיעים על דרך הסתם לבין סוכנות הביטוח, המאפשר לזהותה כמאגר לקוחות של התובעים. הרשימה הנ"ל סיפקה את דרישת הראיה לכאורה לצרכי הסעד זמני, אולם אין בה כדי לספק את רמת הדרישה הראייתית הנדרשת בהליך העיקרי. היא נותרה כללית ובלתי מפורטת. התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח שמדובר ב"מאגר לקוחות" פרטי וייחודי שאיננו נחלת הכלל, כנדרש להגנה עליו כסוד מסחרי. לא הוצגה עדות ולו של לקוח אחד שיעיד כי היה מבוטח בסוכנות התובעים ושודל לעבור לסוכנות הנתבעים. התביעה העיקרית לא הוכחה ונדחתה על כל ראשיה. התביעה שכנגד התקבלה בחלקה. נפסק כי התובעים יפצו את הנתבעים ב-16,500 ש"ח וכן יישאו בהוצאות.