(החלטה, מחוזי י-ם, הרשמת עירית כהן): בקשת המשיבות (פייסבוק) לביטול היתר המצאה לחו"ל שניתן בהליך. עניין המרצת הפתיחה בבקשת המבקש להורות למשיבות להימנע ממחיקת תכנים שטען ומחסימת השימוש שהוא עושה ברשת החברתית, ללא הנמקה וללא שמיעת טענותיו. בבקשה נטען כי יש לבטל את היתר ההמצאה, בין היתר לאור קיומן של תניית שיפוט זר ייחודית ותניית דין זר ייחודית בתנאי השימוש של המשיבות. נפסק -

• נקודת המוצא בבחינת בקשה לביטול היתר המצאה היא כי על מבקש ההיתר מוטל הנטל להראות הצדקה למתן ההיתר. על-מנת שיינתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, על המבקש להראות כי מתקיימת אחת מחלופות תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן עילת תביעה טובה בהתאם לתקנה 501.
• תנאי השימוש בפייסבוק - שני הצדדים מסכימים שנכרת ביניהם הסכם. המשיבות טוענות כי מדובר בתנאי השימוש באתר פייסבוק ואילו המבקש טוען כי תנאים אלו אינם מחייבים אותו (שכן ההרשמה לאתר לא היתה כרוכה בקריאת התנאים) וכי נכרת בינו למשיבות הסכם מכללא. טענת המבקש אינו מתיישבת עם הצהרותיו, כי על-מנת לפתוח חשבון בפייסבוק חייב המשתמש להסכים לתנאי השימוש, על-ידי סימון V בטופס מקוון.
• המבקש לא טען כי לא קרא את התנאים ולא היה מודע להם. גם אם תתקבל הטענה כי המבקש לא קרא את תנאי השימוש, הרי לאור הודאתו כי על-מנת לפתוח חשבון פייסבוק חייב המשתמש לאשר את הסכמתו לתנאי השימוש, לא נראה כי בעובדה כי בפועל הוא נמנע מלקרוא את אותם תנאים בטרם אישר את הסכמתו להם, יהיה כדי להביא למסקנה שאין לראות בהם חלק מההסכם שנכרת בין הצדדים. מסמך תנאי השימוש הוא חלק מההסכם בין הצדדים.
• תנאי השימוש קובעים בסעיף 16 כי תביעות בין פייסבוק למשתמשים יידונו בבית משפט בקליפורניה ולפי דין המדינה. לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי סעיף זה אינו חל על משתמשים מחוץ לארה"ב. לא ניתן לייחס לסעיף בתנאי השימוש, בו הצהירה פייסבוק על כוונתה לכבד חוקים מקומיים, את המשמעות הגורפת שמעוניין המבקש לייחס לה, לפיה מדובר בהסכמה לתחולת הדין המקומי של כל משתמש על מערכת יחסיו עם פייסבוק.
• טענת המבקש לפי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד ראויה לבירור (בין היתר לאור סעיף 4 לחוק החוזים האחידים). ככל שיימצא כי על-פי הוראות הדין ניתן לדון בתובענה בישראל, הרי שהתנאי בסעיף 16 לתנאי השימוש הינו תנאי שחלה עליו חזקת הקיפוח ועל המשיבות יוטל הנטל לסתור חזקה זו ולהראות כי במכלול הנסיבות התנאי אינו מקפח. סוגיה זו טעונה הכרעה שיפוטית ומקומה בהליך העיקרי.
• חלופות תקנה 500 - אלו מפרטות את הנסיבות שרק בהתקיים אחת מהן רשאי ביהמ"ש להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה. תקנה 500(ב)(ג) עניינה בחוזה עליו חלים דיני מדינת ישראל, לפי כתבו או מכללא. דיני מדינת ישראל לא חלים על החוזה לפי כתבו וגם את תתקבל הטענה כי תניית השיפוט הזר היא מקפחת, לא בהכרח יחולו דיני ישראל על החוזה.
• תקנה 500(5) עניינה בהפרת חוזה בתחום המדינה. בהתחשב בתנאי החוזה המסדירים באופן מפורש את זכותה של פייסבוק למחוק תכנים ולחדול מלספק את שירותיה למשתמש שהיא סבורה כי הוא מפר את תנאי השימוש, נראה כי המבקש לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי ההתנהלות שהוא מייחס למשיבה מהווה הפרה של ההסכם.
• תקנה 500(7) עניינה בתובענה המבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה. כאשר מדובר במשתמש ישראלי, בחשבון ישראלי המתנהל בשפה העברית ובדף פייסבוק המתנהל בעברית, העוסק בנושאים הנוגעים לציבוריות הישראלית, וכאשר בפועל המבקש נתקל בחסימה בשבתו בישראל, יש לקבוע כי החסימה הופנתה אליו בישראל ועל כן מדובר במעשה שנעשה גם בישראל ומתקיימת עילת ההמצאה. 
• בתובענה זו לא נתבע פיצוי בגין הנזקים שלפי הנטען נגרמו למבקש בעבר, אלא מתן צווים הצופים פני עתיד. ביחס לסעדים אלו לא שוכנע ביהמ"ש כי עומדת למבקש עילת תביעה טובה. חשבון הפייסבוק של המבקש נחסם למשך מספר ימים בשנת 2013. מאז פרופיל המבקש אינו חסום. המבקש לא טען או הראה כי מתקיים חשש קונקרטי לפיו חשבונו צפוי שוב להיחסם או כי תכנים שפרסם או יפרסם צפויים להימחק. הסעד של צו מניעה הוא תיאורטי ולא מבוסס.
• אשר לצו להמציא למבקש את רשימת המשתמשים שהתלוננו נגדו, המבקש לא הבהיר מהי תכלית סעד זה ולא הצביע על עילה שמכוחה הוא זכאי לקבל את הרשימה. בנסיבות הנ"ל, המבקש לא עמד בנטל להראות כי התובענה מעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה". די בכך להביא לביטולו של היתר ההמצאה.
• יש להעיר כי העובדה שפייסבוק מפעילה ממשק בעברית הפונה לקהל בישראל, כמו גם השיקולים לעיל ביחס לשאלת מקום המעשה, עשויים להוביל במקרה המתאים למסקנה כי בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתביעה.