(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט עוזי פוגלמן): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט חאלד כבוב, מיום 12.10.2014 [ת"פ 60386-06-14]. העורר הועמד לדין פלילי וביקש כי המאשימה תעביר לו מסמכים שהם לשיטתו מהותיים ורלוונטיים להגנתו, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה. מכאן הערר. בין המסמכים שנתבקשו: עיון והעתקת חומר מחשב המצוי בביתם של עד המדינה בפרשה (עדי שלג) ורעייתו וכן מהחברה שבבעלות רעייתו של עד המדינה וכן עיון והעתקת מלוא התיעוד מתוך הטלפון הנייד של עד המדינה, לגבי כל התקופה שהועתקה. נפסק -

אין צורך להידרש לשאלת חומר המחשב, שכן המדינה הודיעה שטרם בדקה את החומרים שהועתקו ממחשב בני הזוג וכי היא נכונה לערוך בדיקה כאמור ולמסור לידי ההגנה חומרי חקירה רלוונטיים ככל שיימצאו כאלו. טענות העורר שמורות לו ככל שתהיינה לו כאלו בתום הבדיקה. נותר להכריע בבקשת העורר לעיין ולהעתיק את המידע שהועתק מן הטלפון הנייד של עד המדינה. העורר טען כי אין די בחומר שנמסר לעיונו וכי ההחלטה להימנע ממסירת כל המידע שבטלפון מעניקה משקל יתר להגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים, על-פני זכותו של העורר למשפט הוגן. סעיף 74 לחוק מעגן את זכות הנאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה הנוגע לאישום. למונח "חומר חקירה" יש להעניק פרשנות מרחיבה, אך לא כל חומר ייחשב כ"חומר חקירה".

במקרה דנן, לא עלה בידי ההגנה להצביע על תועלת, לא כל שכן תועלת ממשית, שתצמח מעיון בכל המידע שהועתק מהטלפון הנייד של עד המדינה ולא הובהר אם לסברת ההגנה יש מידע קונקרטי בעל ערך ראייתי להגנת הנאשם במידע שהועתק. לעומת זאת, דומה שהפגיעה האפשרית בפרטיות היא מובנת מאליה, שכן מסירת המידע המבוקש תביא לחשיפת סוד שיחם של עד המדינה ושל בני שיחו. התביעה העבירה לידי ההגנה חלק מן החומר שהועתק לפי שני פילוחים משמעותיים שיש בהם כדי לכסות לכאורה נתונים שעשויים להיות רלוונטיים לאישום נגד העורר. באיזון בין האינטרסים המתחרים הכף נוטה לעבר הסתפקות במידע שכבר הועבר להגנה.