(החלטה, מחוזי ב"ש, השופט אלון אינפלד): בין הצדדים נתגלעה מחלוקת ביחס לקבילותם של עותקי מסמכים, שהוצאו ממחשב חברת ישרוטל. מדובר במסמכים שהיו על המחשב או השרת שהיה בשימושה הבלעדי של הנאשמת בתקופת עבודתה במקום. המסמכים הועתקו על-ידי איש המחשבים של החברה, במסגרת חקירה פנימית שנערכה בחברה עקב החשדות כלפי הנאשמת וללא צו שיפוטי המתיר זאת. הנאשמת טענה כי המסמכים הושגו תוך פגיעה בפרטיותה ולפיכך אינם קבילים לפי חוק הגנת הפרטיות. לטענתה, מדובר בתיקיות פרטיות באופיין, בהן שמרה גם מסמכים אישיים. המדינה טענה כי מדובר בתיקיות ממוחשבות, הדומות מבחינה משפטית לתיקיות פיזיות על מדף במקום העבודה, שלמעביד יש גישה אליהן ולכן לא נפגעה הפרטיות. נפסק - ביהמ"ש החליט שלא להחליט בשאלת קבילות המוצגים בשלב זה ולהותיר את ההכרעה לשלב הכרעת הדין. לעיתים לא ניתן להכריע בשאלת הקבילות, מבלי להכריע, במקביל, בשאלות אחרות העולות במשפט. במקרה דנן חסרים נתונים עובדתיים הכרחיים. לא נכון להכריע בדבר טיב התיקיות המדוברות ומידת הציפייה של הנאשמת לפרטיות, מבלי לשמוע את עדות הנאשמת בשאלה זו. בהעדר יכולת להכריע באופן חד בשאלה העובדתית, לא ניתן להכריע בשאלת הקבילות וממילא יהיה נכון להכריע, במכלול כולו, במסגרת הכרעת הדין. שאלה נוספת היא קיומה של הגנה לפי סעיף 18(2)(ב) או (ג) לחוק, לפיה יש לבחון עד כמה פעלה החברה בתום לב.