(פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, השופט משה הולצמן): תביעת ספאם מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שעניינה במשלוח 2 מסרונים למכשיר הנייד של התובע. התובע טען כי בעבר נמנה על רשימת התפוצה של הנתבעת. לאחר שקיבל הודעת פרסום מטעמה, שלח מסרון לנתבעת וביקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה וכן ציין כי בעבר ביקש כבר הסרה אך בקשתו לא כובדה. עשר דקות לאחר משלוח הודעתה הראשונה, שלחה הנתבעת לתובע מסרון נוסף. נפסק -

עסקינן בשתי הודעות פרסום שנשלחו באמצעות מסרונים אל התובע, שאין חולק כי נמנה בעבר על רשימת התפוצה של הנתבעת. טענת התובע כי ביקש בעבר להסירו מרשימת התפוצה הינה בגדר עדות יחידה במשפט אזרחי, אשר לא נתמכה בחומר הראיות ולכן אין לקבלה. יש לראות את הודעת הפרסום הראשונה ככזו שנשלחה לתובע כאשר היה במסגרת רשימת התפוצה של הנתבעת. התובע טען עוד כי בהודעות לא צוינה המילה "פרסומת" וכן את פרטי המפרסם וכו'. אין לקבל טענה זו של התובע באשר לזכאותו לפיצוי. טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה של התובע והיא מהווה חריגה מחזית המריבה בין הצדדים, מבלי שניתנה לנתבעת האפשרות להידרש לטענה.

החוק אינו דורש לציין את המילה "פרסומת" בהודעות מסר קצר הנשלחות לפי החוק. בהודעות צוין שמה של הנתבעת וכן דרכי יצירת קשר עמה (מספר טלפון בהודעה הראשונה וכתובת דוא"ל בהודעה השנייה). ניתן היה להודיע על הסירוב לקבלת הודעות באופן פשוט ומהיר, באמצעות מסרון תשובה להודעה שהתקבלה, כפי שנעשה על-ידי התובע. אין מקום לפסוק פיצוי לתובע בשל משלוח ההודעה השנייה. התובע לא הניח תשתית ראייתית הולמת כדי להראות כי ההודעה ששלח לנתבעת לצורך הסרתו אכן נקלטה אצלה עובר למשלוח ההודעה הנוספת מטעמה. פרק הזמן שחלף בין שתי ההודעות הוא 10 דקות בלבד. מדובר בפרק זמן קצר וניתן למצוא בכך תימוכין לטענת הנתבעת שלא ניתן בפרק זמן זה להסיר את שמו של התובע מרשימת התפוצה. התביעה נדחתה.