(החלטה, תביעות קטנות ב"ש, השופטת רחלי טיקטין עדולם): בתביעתה, עתרה התובעת לפיצוי בגין דרישת תשלום חוב ששלחה אליה הנתבעת, בגין שירותי תוכן ומידע שלכאורה סיפקה הנתבעת לתובעת באמצעות האינטרנט. עניין הבקשה בטענת הנתבעת לחוסר סמכות מקומית. נפסק -

אחת החלופות בתקנה 2 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, קובעת כי ביהמ"ש המוסמך הוא זה שאזור שיפוטו במקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע. מקום עיסוקה של הנתבעת הוא רשת האינטרנט, שכן לקוחות הנתבעת מתקשרים עמה, לפי טענתה, באמצעות האינטרנט. הדעה הרווחת בפסיקה היא כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולעשות איתם עסקאות באמצעות האינטרנט, אינו יכול להישמע לאחר מכן בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום מושבו.

גם חלופות נוספות הקבועות בתקנה 2 מקנות את הסמכות המקומית לביהמ"ש: (1) "מקום יצירת ההתחייבות" - הנתבעת טענה בעצמה כי מקום יצירת ההתחייבות הוא באינטרנט; (2) "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות" - גם כאן מדובר באינטרנט שכן הנתבעת מציגה עצמה כספקית תוכן ומידע ברשת. הבקשה נדחתה.