(פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, השופט אילן סלע): התובע רכש מהנתבעת אופנוע. לטענתו, סמוך למועד הרכישה החלה הנתבעת לשגר אליו דברי פרסומת באמצעות מסרונים, ללא הסכמתו. עוד טען התובע כי גם לאחר ששלח הודעה חוזרת וביקש את הסרתו מרשימת התפוצה, הוא המשיך לקבל הודעות נוספות מהנתבעת (19 סה"כ). הנתבעת טענה כי לא שלחה מידע פרסומי, אלא אך ורק מתנות שאינן מותנות בכל פעולה או תשלום וכי התובע לא עשה שימוש במנגנון ההסרה מרשימת התפוצה על-ידי לחיצה על הקישור בגוף ההודעה. נפסק -

הדין עם התובע. אכן ההודעות שנשלחו לתובע הן על פניהן הודעות המציעות מתנות חינם ולצורך קבלת המתנה לא היה צורך בתשלום כסף, אך היה צורך "לשלם" בכתיבת תוכן בעמוד הפייסבוק של הנתבעת והתברר כי גם ל"חינם" יש מחיר. ה"תשלום" בדמות הפעולות שהיה על הנמען לבצע נעשה באמצעות גלישה באתר הפייסבוק של הנתבעת, שהיא חברה מסחרית ואתר הפייסבוק שלה משמש אותה לצרכים מסחריים. גם הצעה לתת מתנה, ודאי בנסיבות מקרה זה, מהווה פרסומת. ברי כי הדבר נעשה על-מנת למשוך את קוראי ההודעות ומקבלי ה"מתנות" לרכוש את שירותי הנתבעת ולשם קידום עסקיה ומטרותיה.

נוכח תכלית החוק, לא זו בלבד שגם פרסום הנעשה על דרך של מתן מתנה חוסה בכנפי החוק, אלא ששיטה זו שנועדה לעקוף את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, שעה שהטרדת הפרט נעשית בדרך מתוחכמת ומטרידה יותר, יש בה חומרה יתרה. ההודעות ששלחה הנתבעת לתובע מהוות "דבר פרסומת" כמשמעו בחוק. העובדה שהתובע מצוי ברשימת הלקוחות של הנתבעת אינה מתירה שיגור דבר פרסומת, כל עוד לא נתקיימו יתר תנאי החוק. הנתבעת תשלם לתובע 1,000 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 19,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 700 ש"ח.