(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט אילן סלע): התובע טען כי הנתבעת, המפעילה רשת סופרמרקטים, שלחה אליו 5 מסרונים פרסומיים וכי ניסיונותיו להסיר עצמו מרשימת התפוצה באמצעות משלוח הודעה חוזרת לא צלחו. התובע אמנם נרשם למועדון החברים של הנתבעת, אך במעמד ההצטרפות מחק את הסעיף המאפשר משלוח פרסומות. הנתבעת לא הכחישה כי התובע לא הסכים לקבל דברי פרסומת, אך טענה, בין היתר, כי בשל טעות אנוש בעת הזנת פרטיו נשלחו אליו המסרונים בשגגה ובתום לב. נפסק - 

סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, קובע כי לצורך שיגור דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען. העובדה כי הלה לא ביקש מהמפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות. במקרה דנן, אין מחלוקת כי התובע ביקש במפורש שלא לקבל דברי פרסומת מהנתבעת. הנתבעת מודה כי המשלוח נובע מטעות שלה. גם אם התובע היה מסכים מלכתחילה לקבל הודעות טקסט הוא יכול היה לבקש הסרה, אולם במקרה זה ניסיונותיו לא צלחו.

הנתבע אכן נתנה אפשרות הסרה במסגרת ההודעות ששלחה, אך בסעיף 30א(ד) לחוק נקבע כי הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען. במקרה זה לא ניתן היה להסיר את הרישום בדרך בו התקבל הפרסום. לפיכך, לא מתקיימים שיקולים המצדיקים את הפחתת הפיצוי והתובע זכאי לפיצוי בסך 1,000 ש"ח עבור כל הודעה שקיבל ובסה"כ 5,000 ש"ח. בשל מספר ההודעות והעובדה כי התקיים אך דיון אחד בתובענה, פיצוי זה יכלול גם את הוצאות התובע.