(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט גלעד הס): התובע טען כי הנתבעת שלחה אליו הודעת דוא"ל פרסומית לאחר ששלח אליה בקשת הסרה, בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת לא הכחישה את משלוח ההודעה, או את קבלת הודעת ההסרה, אך טענה כי יש להבחין בין רשימת התפוצה של דברי הפרסומת לבין מועדון הלקוחות שלה וכי הסרה מרשימת התפוצה אינה מהווה הסרה ממועדון הלקוחות. ביחס להודעה, הנתבעת טענה כי אין מדובר בפרסומת, אלא בהטבה לכבוד יום ההולדת הניתנת למימוש ללא כל תנאי. נפסק - אין מקום ליצור את ההבחנה לה טוענת הנתבעת. לא ניתן לדרוש מהאזרח שיבין כי יש רשימת תפוצה של הנתבעת ורשימת תפוצה של מועדון הלקוחות וכי עליו לבקש הסרה משתי הרשימות. גם בהודעת האישור של הנתבעת אין הבחנה כזו ולא נכתב כי הנתבע ימשיך לקבל הודעות ממועדון הלקוחות. ההפרדה היא ניסיון להתחמק מהוראות החוק. לגבי הטענה הנוספת, הרי ההודעה עצמה מוכתרת במילה פרסומת ובכל מקרה בפסיקה נקבע כי איחולים של בית עסק ליום הולדת מהווים דבר פרסומת. מדובר בקשר עסקי מסחרי והאיחולים נועדו לשמר קשר זה או לגרום לנמען להגיע לבית העסק. גם מתן שובר הנחה או אף שובר מלא, אין בהם כדי להפוך את דבר הפרסומת למשהו אחר. מדובר במתנה שיש לצדה כוונה שיווקית ברורה ולא מתנה סתם. הנתבעת לא עמדה בהוראות החוק ולכן עליה לפצות את התובע. במקרה זה יש גם נסיבות מחמירות, היות וההודעה נשלחה לאחר הודעת הסר, אולם מצד שני מדובר בהודעה בודדת וכן העובדה כי מדובר בהטבה, אף כי אין בה להסיר מהאחריות, יש בה שיקול להקלה בפיצוי. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי של 750 ש"ח וכן הוצאות בסך 600 ש"ח.