(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ישעיהו שנלר): נגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של התעללות בחסר ישע בנסיבות מחמירות ואיומים, אותן ביצעה בהיותה מטפלת של קשישה בת 87, תשושת נפש, המתניידת בכיסא גלגלים. המעשים תועדו באמצעות מצלמה נסתרת שהתקינה בתה של הקשישה. מדובר ב-14 שעות מצולמות, כאשר בחלקים מסוימים נחשפים איבריה האינטימיים של המטופלת. משכך, סירבה המשיבה לאפשר לב"כ המבקשת להעתיק את הדיסקים המצויים בחומר החקירה, להבדיל מצפייה בהם במשרדי המשיבה, על-מנת למנוע פגיעה בצנעת הפרט של המטופלת. זו עתירת המבקשת לחייב את המשיבה לאפשר לה לקבל עותק מהדיסקים. נפסק - 

• בבסיסה של זכות העיון , לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, עומדת זכות היסוד של הנאשם למשפט הוגן. מנגד, בבסיס זכות ההעתקה (ס' 75 לחסד"פ) עומדת רווחתם ונוחיותם של הנאשם וסנגרו. צמצומה של זכות זו אינו מכרסם בזכות היסוד למשפט הוגן, אלא, אם בכלל, בנוחות בלבד. מול זכות הנאשם וסנגורו לנוחות, קיימת זכותם של אחרים לא להינזק, ולכן המאזן נוטה באופן מוחלט לצד מי שעשוי להיפגע, לרבות מ"דליפת" הדיסקים לציבור. 
• לאור התפתחות ומגמות הפסיקה, מגמות אשר אינן רואות בנושא ההעתקה כנוחות גרידא [למשל אפשרותו של הסנגור לערוך את הכנותיו כדבעי, כולל הצלבות, השוואות וכל פעולה מקצועית נדרשת], אלא יכול ותהא מעבר לכך, יש לבחון את הנסיבות דנן ברוח מגמה זו.
• במרבית המקרים בהם הסוגיה התעוררה, מדובר היה בעבירות מין שבוצעו במתלוננות קטינות וכשמדובר היה בשאלת העברת תמונות שצולמו המתלוננות בהסתמכן על הוראות המכון, או במקרה ועצם הצילום היווה את העבירה שיוחסה לנאשם. גם בעניין קרוכמל, מדובר היה בפגיעה בפרטיות בצורה חמורה, כחלק מהעבירה, כאשר ההעתקה וההעברה לנאשמים עצמם, כמוה כיישום אשר חפצו.
• יש להוסיף את האינטרס הציבורי בדבר עידוד הגשת תלונות בעבירות מין ולבסוף הנזק והחוויה הקשה אשר יכול וייגרמו למתלוננות אם תותר העברת חומר שכזה, תוך חשש חמור מחשיפתו לרבות לאור ההתפתחות הטכנולוגית.
• במקרה דנן הדברים שונים: (1) לא מדובר בצילומים שבוצעו תוך כדי עבירה בעצם הצילום, אלא בצילום יזום על-ידי ביתה של המטופלת. משכך, אין בקבלת העתק מהדיסקים משום קבלת חומר שהושג בעבירה; (2) לא מדובר בהסתמכות זו או אחרת על נוהל של המכון או נוהל אחר, שלפיו לא אמורים להימסר עותקים אל מחוץ למכון; (3) לא נראה כי עוצמת הפגיעה היא כעוצמת הפגיעה במקרים שנדונו בפסיקה, מבלי להקל ראש בפגיעה בפרטיות הקיימת גם קיימת, אלא יותר בעוצמתה - הן לאור מצב המטופלת והן לאור החשיפה בה מדובר; (4) האינטרס הציבורי בעידוד הגשת תלונות בעבירות מין לא קיים במקרה דנן; (5) מידת החשיפה, לכאורה, אינה כמידת החשיפה במקרים שנידונו בפסיקה; (6) לא מדובר בצילומים המהווים חלק מחומר הראיות, או נדרשים להכנת חוות דעת, אלא למעשה מהווים אלו את הראיה המרכזית הנטענת כלפי המבקשת.
• ככל שהיה מדובר בעיון בתמונות ספורות, יכול וגם במקרה דנן ייתכן וניתן היה להגיע למסקנה כי אין מקום לאפשר את ההעתקה. כאמור, אין להתעלם מכך שמדובר בראיה המרכזית נגד המבקשת. יש מקום להתחשב באופן הנצרך להכנת התיק על-ידי ההגנה על-מנת למנוע פגיעה בהגנת הנאשמת.
• מעת שמדובר ב-14 שעות של הקלטה על-גבי דיסקים, יש בטיעוני ב"כ המבקשת כדי לבסס את התשתית על-מנת להסביר מדוע זקוקה ההגנה להימצאות אותה ראיה מרכזית תחת ידה, ועל-מנת שתוכל לבחון הן שמע, הן מלל והן אופן ביצוע האירועים השונים. מדובר למעשה ב"עיקר" חומר החקירה אשרך נצרך לעיבוד ובדיקה מקיפה וכאמור מדובר בחומר רב הכולל שעות רבות של צילום. דומה כי על רקע ניתוח אותו חומר יכול ותקום או תיפול הגנתה של המבקשת.
• אין דומה הכנת חומר רב שכזה במשרדי הסנגורית לבין הכנתו במשרדי המשיבה, על כל הכרוך בכך. במקרה דנן, הפגיעה שתיגרם למבקשת, אם תידחה בקשתה, יש בה משום פגיעה בהגנתה וכשבאיזון האינטרסים זכותה למשפט הוגן גוברת. המשיבה תאפשר לב"כ המבקשת לקבל את העתקי הדיסקים. אותם עותקים יישארו בידיה הנאמנות של ב"כ המבקשת בלבד ולא יוצגו בפני גורם כלשהו למעט המבקשת עצמה.
• דיסקים אלו לא יועלו על-גבי מחשב הקשור לרשת זו או אחרת ועם תום הדיון המשפטי יוחזרו העותקים למשיבה.