(פסק-דין, שלום ת"א, השופט מנחם (מריו) קליין): תביעת עזבונו של המנוח, אשר קיפד את חייו כתוצאה מהשתתפותו במרוץ "חצי מרתון" שנערך בעיר ת"א בשנת 2011. בדיון בטענת החבות, טענו התובעים, בין היתר, כי העדר דרישה מטעם מארגנות המרוץ לאישור כשירות רפואי פיזי מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי הרצים וכי לא היה על הנתבעות להסתפק באישור אינטרנטי של המנוח על הימצאותו של אישור רפואי בידיו.

בעניין זה, נפסק - על הנתבעות אכן קמה החובה לוודא ולפקח באופן פוזיטיבי על הימצאותו של אישור רפואי אצל כל אחד ממשתתפי המרוץ. ההסתפקות בהצהרה האינטרנטית המעוגנת בלחיצת כפתור "אני מסכים" אין בה די כדי להביא למודעות המשתתפים במרוץ את חשיבות מצבם הבריאותי וההשלכות האפשריות ככל שמצבם אינו מאפשר את המאמץ המתבקש במהלך המרוץ.

באשר לטענת הנתבעות בכל הקשור לדרישות המקובלות ביתר העיריות המקיימות מרוץ כאמור, הרי שדרישת "המארגן הסביר" אינה נבחנת ביחס למארגנים מתחרים. הם אמנם מהווים אינדיקציה לביהמ"ש, אך הם אינם חזות הכל. הסתפקות הנתבעות ב"הצהרה אינטרנטית" של המנוח כי הוא מחזיק באישור רפואי היה משום חריגה מצורת התנהלותו של "המארגן הסביר" והיא עולה כדי הפרת חובת הזהירות.

באשר לטענת הנתבעות כי דרישת הפיקוח על הגשת אישורים פיזיים אינה סבירה וכי עלותה מוגזמת ולא מוצדקת, הרי לאור נסיבות העניין אין הדרישה מוגזמת כלל, כאשר הפיקוח יכול שייעשה על-ידי צירוף האישור דרך אתר הרישום, חלף ההצהרה האינטרנטית. בשאלת האשם התורם של המנוח, קבע ביהמ"ש כי אין לייחס לאישור האינטרנטי מידה יתירה של אשם, מאחר ומעשים שבכל יום שאנשים מוותרים על קריאת "תנאי השימוש" וממהרים להסכים לתנאים בלא שנתנו את ליבם לטיב האמור.

עדכון: ביום 14.12.2015 ניתן פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים ענבר, שבח ושוחט), במסגרת שלושה ערעורים מאוחדים על פסה"ד לעיל. הדיון בערעור התמקד בשאלת סוגיית האישור הרפואי בלבד. נפסק - קיים אינטרס חברתי מובהק בקידום הפעילות הגופנית והעיסוק בספורט בקרב הציבור. חובתם של מארגני המרוץ היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, וכנגד הסיכונים של פגיעה במירוץ קיים הצורך החברתי לקיים פעילות של ריצה, אשר לא יוכל להתממש אם נדרוש ביטחון מוחלט. דרישה גורפת לקבלת אישור רפואי מכל משתתף במרוץ אכן עשויה להגביר את הביטחון האישי, אך לא בהכרח תשיג את מטרתה והיא אף עלולה להטיל נטל כבד על רופאי המשפחה וקופות החולים. דרישה כזו אף עלולה למנוע ללא הצדקה את השתתפותם של רבים במרוץ, מה שיפגע באינטרס החברתי לעיל. אין לחייב באופן גורף משתתפי מרוצים ארוכים שאינם תחרותיים בהמצאה מוקדמת של אישור רפואי. הצורך להביא למודעותו של המשתתף במרוץ את חשיבות מצבו הבריאותי והשלכותיו יקודם באמצעים אחרים, וביניהם הנחיית המשתתפים במרוץ וחיובם לחתום על הצהרת בריאות / שאלון, המנוסחים, ממולאים ומוגשים כהלכה, ודרישה פרטנית להמצאת אישור רפואי ככל שהדבר יתחייב מההצהרה או מהתשובות לשאלון. פסק-הדין בא במקום פסק-דינו של בית משפט השלום [ע"א 40687-08-14 עיריית תל אביב נ' עזבון המנוח שלמוביץ ז"ל].