(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רונית פינצ'וק אלט): תביעה כספית בגין הפרה נטענת של זכויות יוצרים. התובעת מוציאה לאור את המקומון "מודיעין ניוז", המתפרסם הן במהדורה פיזית והן באתר המקומון. הנתבעת, ח"כ וראש מפלגת העבודה בעת הרלוונטית, מפעילה אתר הנושא את שמה. במקומון התפרסמה כתבה בא הובא ראיון עם בעל תפקיד במטה הבחירות של הנתבעת (יצחקי). התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעת העתיקה לאתר האינטרנט שלה את הכתבה, תוך השמטת קטעים מסוימים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי הראיון נשוא התביעה פורסם במדור באתרה בו מופיעות סקירות של ידיעות עיתונאיות הנוגעות לנתבעת וכי בפרסום ניתן קרדיט הן לכתבת והן לתובעת. עוד טענה הנתבעת כי לא קיימות זכויות יוצרים בראיון של שאלות ותשובות (להבדיל מכתבה) וכי אם אלו כן קיימות, הרי הן מסורות למרואיין עצמו וכן כי עומדת לה הגנת השימוש ההוגן. הנתבעת אף העלתה טענת קיזוז ביחס לשימוש לא מורשה בצילום שהנתבעת היא בעלת הזכויות בו. נפסק -

• הצדדים חלוקים באשר לאופן סיווגו של הפרסום המקורי, ככתבה או כראיון, והשפעתו של סיווג זה על אופי והיקף ההגנה שתינתן לזכות היוצרים. לא ניתן לקבל את החלוקה הדיכוטומית בין כתבה לראיון ולפיה הראשונה מובילה באופן אוטומטי לקיומה של זכות יוצרים בעוד שהשנייה אינה מקנה למראיין/כתב זכות יוצרים. בנסיבות המקרה, מהווה הפרסום במקומון ראיון וכתבה כאחד. מדובר בראיון הנכנס לגדר כתבה, כאשר הרף הנדרש לכך שראיון יחסה תחת הגדרה של כתבה הוא מינימלי. קיומן של שאלות ותשובות, כאשר נוספת להן עריכה, כותרות ביניים ופסקאות נוספות, יש בהן כדי למלא אחר היסוד הנוסף הנדרש לצורך קביעה כי מדובר בראיון מסוג כתבה.
• הנתבעת העתיקה קטעים שלמים מתוך הכתבה, שפורסמה במקור במקומון המצוי בבעלות התובעת. העובדה כי בחינה כמותית מעלה כי שיעור ההעתקה עומד על 20%, אינה מפחיתה מכך שההעתקה שבוצעה נעשתה באופן מלא ובצורה איכותנית וביחס של אחד לאחד בין הכתבה המקורית לנוסח המועתק.הנתבעת לא ניסתה לטשטש כי מדובר בהעתקה ואף הפנתה למקור.
• האם קיימת זכות יוצרים בכתבה מסוג ראיון עיתונאי? כאשר בוחנים האם כתבת הראיון עונה על דרישת המקוריות, יש לבחון שני מבחנים: מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות. כתבה מסוג ראיון עיתונאי מקיימת את מבחן ההשקעה, בהתחשב בכך שהמראיין נדרש לא אחת לקיים תחקיר מקדים לראיון שאופיו והיקפו גמישים. כמו כן, נדרש הכתב לתכנן את הנושאים או את השאלות והסוגיות שיידונו במסגרת הראיון. כל אלו ועוד יש בהם כדי לקיים את מבחן ההשקעה, הדורש השקעה מינימאלית.
• באשר למבחן היצירתיות, הרי שהיצירתיות הנדרשת מהכתב, בכתבה מסוג ראיון, אינה צריכה להיות רבה במיוחד והליך החשיבה, ארגון השאלות, שיבוצן ועריכת הכתבה, יש בהן די בכדי לקיים את דרישת היצירתיות. כתבה מסוג ראיון, וודאי כשזו אינה מועתקת מיצירה אחרת ומקורה בכתב המקיים את הראיון ומציב בפני המרואיין שאלות אשר עיצבו את הראיון עד שנתגבש הוא לכדי תוצר בעל אופי מסוים, מקיימת את דרישת היצירתיות. אכן, ראיון עיתונאי מעין זה לא היה בא לאוויר העולם ללא תרומתו של המרואיין, אך יצירה זו לא הייתה מקבלת את ביטוייה הנוכחי לולא המפגש והאינטראקציה בין השניים.
• אין לגזור גזירה שווה בין קיומו של ראיון עיתונאי למקרים בהם פלוני משמש כפונקציה טכנית ופרוצדוראלית ותפקידו רק לתעד את דבריו של הדובר באמצעות קיבועם של אלה בהקלטה או הקלדה. השוואה כזו מאיינת את העבודה העיתונאית ואינה הולמת את הדיון. הכתבה העומדת לדיון חוסה תחת הגנת זכויות יוצרים מכוח סעיף 1 לחוק זכות יוצרים והעתקתה או קטעים ממנה מהווים הפרה של זכויות אלו.
• בעלות בזכויות יוצרים בכתבה מסוג ראיון - התובעת טענה כי זכויות היוצרים בכתבה שייכות לה, מכוח העסקתה של המראיינת ובהתחשב בכך שלפי החוק המעסיק הוא הבעלים בזכויות היוצרים של עובדיו. הנתבעת טענה כי המרואין הוא העומד במרכז הראיון ומשכך הבעלות בזכויות היוצרים נתונה לו. לא ניתן לקיים גזירה שווה בין אופי תפקידו של כתב בראיון עיתונאי לבין מי שמעניק סיוע ועזרה טכנית בתיעוד. אבחנה זו בין אופי עבודתם של בעלי התפקידים היא היוצרת את ההבחנה המהותית בין עבודתם של עיתונאים, הכותבים כתבות ומקיימים ראיונות ובין בעלי מקצוע אחרים העוסקים בתיעוד.
• שיטת המשפט האמריקאית כוללת שלושה זרמים ביחס לשאלת זכויותיו של מחבר של יצירה עובדתית ואפשרותו לטעון לזכויות יוצרים באמירותיהם של אחרים, שהובאו ודווחו במסגרת יצירה זו: המראיין כמחבר; המרואיין כמחבר והמראיין והמרואיין כמחברים במשותף. לטעמו של ביהמ"ש, בגישה השלישית (בעלות משותפת) יש משום ביטוי משפטי המשקף נאמנה את המציאות העובדתית באמצעות גישה פרשנית הרמונית המאזנת בין תפקידיהם השונים של המראיין והמרואיין.
• בתובענה זו המרואיין אינו צד לסכסוך והמחלוקת נתונה בין אחד הבעלים במשותף (התובעת) לבין הנתבעת. בנסיבות המקרה, הבעלות בזכויות היוצרים בכתבה מסוג ראיון נתונה לתובעת ולמרואיין ועל כן, נתונה לראשונה הזכות, במקרה של הפרת זכויותיה, לתבוע באופן עצמאי, באנלוגיה למודל המצוי בחוק המקרקעין בכל הנוגע לשיתוף במקרקעין.
• שימוש הוגן - נסיבות העניין מובילות למסקנה כי לנתבעת עומדת הגנת השימוש ההוגן, לפי סעיף 19 לחוק זכות יוצרים. במקרה דנן, הנתבעת העתיקה כ-20% מהשאלות/תשובות מתוך כתבת הראיון המקורית, כאשר התשובות מובאות בכתבה המקורית כציטטות וכאשר שיעור זה אינו עולה לכדי "חלק ניכר" מתוך הכתבה המקורית. מבחינה איכותית, אכן הועתקו הכותרות בקטעים הרלוונטיים וכן כותרת הכתבה, שם המקומון ושם הכתבת. ניתן לראות כי העתקת הכותרות נעשתה לאור ניסיונה של הנתבעת לנהוג באופן הוגן בחלקים הרלוונטיים לפרסום, תוך מתן קרדיט.
• בנסיבות אלה, ניתן לראות את החלק שהועתק ככזה הנכנס לחריג אותו קבע המחוקק בסעיף 19(א) כשימוש הוגן לצורך סקירה וכאשר הנתבעת הציגה באתרה גם פרסומים אחרים שפורסמו בעניינה. החלק שהועתק ופורסם באתר הנתבעת הוא תיאור כולל של עניינה של הנתבעת, כפי שפורסם במקומון התובעת ובנסיבות אלו הוא מהווה העתקה של חלק מוגבל ומצומצם.
• השיקולים השונים לבחינות הוגנות השימוש ביצירה: מטרת השימוש ואופיו - הנתבעת לא עשתה שימוש מסחרי ולא הפיקה רווח כלכלי מהצגת הפרסומים העוסקים בה ובפעילותה באתר; אופי היצירה - אין באופייה של היצירה בה נעשה שימוש כדי להיכנס לגדר אחת מהתיבות הקלאסיות שבגדרן האינטרס ראוי לקידום מובהק כמו "מחקר" ו"חינוך", אך משבחר המחוקק להכניס לגדר תכליות אלו גם "סקירה", אופייה לגיטימי באופן זהה לתכליות האחרות; היקף השימוש - היקף השימוש שנעשה ביצירה הינו מוגבל. יש לציין גם כי עם פניית התובעת הסירה הנתבעת את הפרסום המועתק מהאתר באופן מיידי, כך שבפועל הופיע הפרסום באתר הנתבעת ימים בודדים בלבד; השפעה על ערך היצירה - הפרסום באתר הנתבעת אינו פוגע בערכה של היצירה ולא בשוק הפוטנציאלי שלה, מאחר ואין מדובר בפרסום שהוא יצירה תחליפית ליצירה המקורית בשוק הצרכני והביקוש ליצירה המקורית לא ירד בשל הפרסום באתר הנתבעת.
• יש ממש בטענת הנתבעת לפיה יש לראות בעובדה שהתובעת אפשרה "לשתף" קוראים נוספים בכתבת הראיון בגרסתה האינטרנטית, הזמנה של הגולשים לשתף את הפרסומים עם גולשים אחרים ואינדיקציה לכך שהתובעת אפשרה את הפצת התכנים (בדומה לעניין אפלדורף). עובדה זו מכרסמת בטענת ההעתקה של התובעת ומהווה יסוד נוסף ומצטבר להוגנות השימוש שעשתה הנתבעת.
• הזכות המוסרית - ניתן לפסוק פיצוי עבור פגיעה בזכות המוסרית ללא תלות בתביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, בכפוף למניעת כפל פיצוי בגין נזק זהה. אולם, במקרה זה הנתבעת העניקה קרדיט ברור ובולט לכתבת ולמקומון וכן ציינה את כותרת כתבת-הראיון בצורה מלאה. לפיכך, הזכות המוסרית לא נפגמה או הופרה.
• אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, שעה שהנתבעת לא פעלה בחוסר הגינות, לא גרפה רווחים מהפרסום, לא פגעה באופן כלשהו בשימוש התובעת ביצירה או ביכולתה להפיק ממנה רווחים ושעה שהדין הספציפי החל, חוק זכות יוצרים, אינו מקים זכות לפיצויים. רק במקרים חריגים יטה הכף לטובת מתן סעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ולא על פי האכסניה הטבעית והמקובלת של דיני הקניין הרוחני ודיני הנזיקין, שהינם השדות המשפטיים הטבעיים לעניין.
• ביהמ"ש לא היה מקבל את טענת התובעת לפיצוי ללא הוכחת נזק, אף אילו היה מקבל את טענותיה המקימות זכות עקרונית לקבלת פיצוי וזאת נוכח העובדה שבעניין הנדון עולה מחומר הראיות כי לא נגרם לה כל נזק, אם לא להיפך ולאור היעדר רווח לנתבעת וההסרה המיידית של הפרסום זמן קצר לאחר שפורסם, מיד עם דרישת התובעת.
• הנתבעת העלתה טענה לקבלת פיצוי בגין שימוש שעשתה התובעת בצילום, אך ורק כטענת קיזוז. משהגיע ביהמ"ש למסקנה כי התובעת אינה זכאית לפיצוי, התייתר הצורך בדיון בשאלת הפיצוי המגיע לנתבעת, לטענתה, בגין השימוש שעשתה התובעת בצילום. ביהמ"ש התייחס לנקודה זו בקצרה וקבע כי השימוש שנעשה בתמונה הינו שימוש הוגן.

דין תביעת התובעת ודין טענותיה הנגדיות של הנתבעת בדבר זכות קיזוז בשל שימוש בצילום - להידחות, ללא צו להוצאות.