(פסק-דין, תביעות קטנות ראשל"צ, הרשמת רנה הירש): הנתבעת שלחה לתובעים עשרות הודעות טקסט ושיחות טלפון שעיקרן דרישה לתשלום חוב. התברר כי אין מדובר בחוב של התובעים וכי מקור השיחות וההודעות בטעות הנתבעת במספר הטלפון. התובעים טענו כי המשיכו לקבל את ההודעות למרות שהבהירו כי מדובר בחוב של אדם זר וטענו כי ההודעות מהוות דבר פרסומת שמשלוחן מהווה הפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נפסק - התובעים זכאים לפיצוי בגין בזבוז זמנם וטרחתם, הצורך לפנות פעם אחר פעם לנתבעת כדי להביא להפסקת משלוח ההודעות ולאחר שפניות אלו לא הועילו, בגין הוצאות משפט. אין לקבל את דרישת התובעים לפיצוי בגין משלוח דבר פרסומת. החוב בגינו נשלחו לתובעים הודעות לא היה שלהם ולפיכך לא ניתן לראות בהודעות משום עידוד התובעים להוציא כספים. הנתבעת לא דרשה מהתובעים לשלם את חובו של אותו אדם זר, לרכוש מוצר או שירות, או לשלם סכום כלשהו. אין מדובר ב"דבר פרסומת" ואין לתובעים זכות לפיצוי הסטטוטורי לפי החוק בשל קבלת ההודעות. התנהלות הנתבעת היתה בלתי ראויה והיא לא הצליחה להביא לפתרון התקלה ולהפסקת משלוח ההודעות לתובעים, חרף פניותיהם, אלא רק לאחר הגשת התביעה. אמנם יכול ותהיה טעות ברישומי הנתבעת, אך פניה אחת של מקבל התראת החוב צריכה להביא לפתרון התקלה ולמניעת משלוח חוזר של הודעות, לא כל שכן עשרות הודעות טקסט בהן דרישה לתשלום החוב. הנתבעת לא פתרה את התקלה תוך זמן סביר והתרשלה כלפי התובעים. הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך 2,500 ש"ח והוצאות בסך 700 ש"ח.