(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת נעמה פרס): התובע עוסק בייעוץ ושיווק נדל"ן והוא בעל אתר אינטרנט שיווקי. הנתבעת יוצרת ורוכשת תכני ספורט שונים. התובע טען כי נציגי הנתבעת (משרד עו"ד) שלחו אליו בדוא"ל מכתב דרישה רשלני ומאיים, ללא בדיקה ו/או סימוכין, תוך שגרמו לו טרחה, חרדה ועוגמת נפש. עוד נטען כי המכתב מהווה מסר מסחרי, שנשלח אל התובע ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נפסק - דין התביעה להתקבל בחלקה. משלוח המכתב לוקה בחוסר מידתיות. דרך הפעולה בה בחרו ב"כ הנתבעת על-מנת להביא להסדרת רישיון לשידור ציבורי של ערוצי הספורט אינה במידה הראויה והיא אפילו רשלנית. המכתב, במתכונת בה נשלח ובאופן בו נוסח, פוגע בבעלי העסק שאינם משדרים את שידורי הנתבעת, מעבר למידה הדרושה. בנקל יכלה הנתבעת לצמצם את קהל הנפגעים הפוטנציאליים מהמכתב, על-ידי עריכת בדיקות מקדימות באשר למהות העסק אליו שוגרה ההודעה. הפנייה את התובע בוצעה נוכח היותו בעל עסק, אתר אינטרנט, שבו מפורסמת כתובת הדוא"ל שלו. באתר מצוין בבירור כי התובע עוסק בשיווק וייעוץ נדל"ן. כל אדם סביר יקבע כי הסיכוי שהתובע ישתמש בבית העסק שלו לשידור ציבורי של ערוצי ספורט הינו קלוש נוכח אופי העסק. אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה המכתב נשלח לכל העסקים שבפוטנציה יכולים לשדר את ערוצי הספורט. משלוח המכתב ממשרד עורכי הדין של הנתבעת, הנושא כותרת מודגשת "התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים", איננה סבירה ואיננה מידתית. לתובע נגרמו עוגמת נפש וטרחה משמעותיים בגין התנהלות בעייתית זו של הנתבעת. בגין רכיב זה של התביעה תפצה הנתבעת את התובע ב-3,500 ש"ח. במכתב נכלל מסר מסחרי משתמע (בעניין רכישת רישיון שידור למשחק בודד או רישיון שנתי). אין לקבל את טענת הנתבעת כי לפיה מטרתו היחידה של המכתב הינה מסירת מידע שאינה עולה כדי פרסומת. במכתב פורטו היטב הדרכים לרכישת המוצר/השירות ואף צורף לו מחירון שידורים לשנת 2013. התקיימו התנאים לפסיקת פיצוי כאמור בסעיף 30(א)(י)(1) לחוק התקשורת. בשים לב לעובדה כי מדובר בהפרה חד פעמית ולנוכח כך שבמכתב נכלל מסר פרסומי משתמע ומשני הנלווה למטרה העיקרית (שעניינה הסדרת רישיון), יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 500 ש"ח בראש נזק זה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 500 ש"ח.