(פסק-דין, תביעות קטנות קריות, השופט יוסי טורס): הנתבעת פנתה לתובעת בדרישה לתשלום סכום כספי שהיא חבה לה לכאורה בשל רישומה לשירותי תוכן סלולרי. התובעת, שחששה מהליכי גבייה, ניהלה מו"מ ושילמה סכום מסוים, אך הבהירה כי בכוונתה לפנות לביהמ"ש כדי לקבל את כספה חזרה וכך עשתה. התובעת טענה כי מעולם לא קיבלה מהנתבעת כל שירות. הנתבעת טענה כי רכשה את הזכות לגביית החוב מחברת "במרום הפקות" וכי התובעת נרשמה לשירות באמצעות טלפון סלולרי, הזינה את פרטיה והזמנת השירות אומתה באמצעות "חתימה דיגיטלית". נפסק -

התביעה היא להשבת הסכום ששולם. הנתבעת לא טענה דבר לעניין עילת התביעה. יש לקבל את טענת התובעת כי שילמה תחת מחאה. לאור טענת התובעת כי לא קיבלה כל שירות, לא התחייבה לשלם ואינה יודעת בגין מה נדרשה לשלם, עבר נטל הבאת הראיות לנתבעת להראות כי דרישת התשלום בדין יסודה. הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את טענת התובעת או ראיות מהן עולה זכותה לקבל את החוב שדרשה מהתובעת. לא הוצג כל מסמך המגלם את המחאת הזכות הנטענת של חברת "במרום הפקות" ואף לא זכותה של האחרונה לגבות חוב זה.

עיון בצילום מסך ההרשמה, בו רואה הנתבעת כמקים את החבות החוזית של התובעת, לא ניתן לזהות שם של חברה כלשהי. נראה כי מדובר בעסקה שאמורה היתה להיות משולמת באמצעות חשבון הטלפון וחברת הסלולר היא שאמורה היתה להעביר לנתבעת את הסכום. דרך תשלום זו חייבה את הנתבעת להראות את פירוט התשלומים שקיבלה מחברות הסלולר, שכן אי קבלת הסכום מחברות אלו, היא היוצרת את הזיקה הישירה בינה לבין התובעת. הנתבעת לא הביאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על אמיתות החוב וסכומו הנכון.

הנתבעת הציגה צילום מסך הכולל את פרטי התובעת וטענה שיש לראות בו ראיה מוסדית. כן טענה שאישור ההסכם בוצע באמצעות "חתימה דיגיטלית... המהווה ראיה בכתב לפי פקודת הפרשנות". הנתבעת לא הוכיחה כי מסמכיה מהווים רשומה מוסדית והפלטים שהגישה (ובהם פירוט גובה החוב) אינם קבילים כראיה לאמיתות תוכנם, שכן הם בבחינת עדות מפי השמועה.

הוא הדין ביחס לטענה כי התובעת חתמה באמצעות "חתימה דיגיטלית". לא ברור המונח חתימה דיגיטלית ונפקותו המשפטית, שכן חוק חתימה אלקטרונית מדבר על חתימה אלקטרונית ולא דיגיטלית. אפשרי שהחתימה האלקטרונית תעשה בצורה דיגיטלית, אולם החוק מגדיר מהי חתימה אלקטרונית ולא אחרת. לפי סעיף 2(א) לחוק, על החתימה האלקטרונית להיות מאושרת על יד גוף הרשום במרשם שהוקם לפי החוק. הנתבעת לא הוכיחה כי האופן בו חתמה התובעת (אם אכן חתמה) זכה לאישור כחתימה אלקטרונית מאושרת על-ידי גוף מאשר. 

לא הוצג תקנון כלשהו שהובא לידיעת התובעת ובו פרטים על החיובים וממילא לא הובאה ראיה שהתובעת נתנה הסכמתה לתקנון מעין זה. המסך שהציגה הנתבעת מזכיר רק חיוב בסך 20 ש"ח ואינו יכול להוות מקור חוזי להסכמה בדבר תשלום עבור כל הודעה והודעה. התובעת זכאית לקבל את כספה חזרה.