(החלטה, ביהמ"ש העליון, הרשמת ליאת בנמלך): בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. המבקשים טענו כי פסק-הדין מעולם לא הומצא לידיהם וכי נודע לב"כ עליו מעיון אקראי במערכת נט המשפט. חלק מהמשיבים התנגדו לבקשה בנימוק כי פסה"ד הועבר לב"כ המבקשים בדוא"ל ביום הינתנו. נפסק -

דין הבקשה להידחות. המועד ממנו יש למנות את הגשתו של הליך ערעורי תחילתו ככלל במועד בו נערכת המצאה כדין של ההחלטה עליה מבקשים להשיג. השאלה האם משלוח פסה"ד בדוא"ל מביהמ"ש לב"כ המבקשים מהווה המצאה כדין, נותרה לא ברורה במקרה זה. הסוגיה מוסדרת בסימן ג'2 לפרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי.

המידע האם מתקיימים בכתובת הדוא"ל של ב"כ של צד להליך התנאים הקבועים בתקנה 497ב1 לתקנות ולחלופין האם הוא מפעיל אמצעים סבירים לצורך הגנה על תיבת הדוא"ל שלו; האם ביקש לקבל כתבי בי-דין אל כתובת הדוא"ל והאם כתב בי-הדין הגיע לידיו בפועל, נתון במלואו מטבע הדברים בידי אותו ב"כ. משהעלתה המשיבה את הטענה בדבר המצאת פסה"ד לב"כ המבקשים בדוא"ל, התבקש ב"כ המבקשים להגיש הבהרות בעניין.

ואולם, למרות ההזדמנויות שניתנו לו לכך לא פיזר ב"כ המבקשים את הערפל בעניין זה ובמקום להבהיר את הטעון הבהרה לעניין כתובת הדוא"ל שלו, מיקד את טענותיו בפגמים במערכת "נט המשפט". בנסיבות אלה אין בידי ביהמ"ש נתונים לקבוע האם משלוח פסה"ד בדוא"ל אכן היה בבחינת המצאה כדין. בנסיבות המתוארות, את העמימות שנוצרה בעניין זה יש לזקוף לחובת ב"כ המבקשים.

עדכון: ערעור שהוגש על ההחלטה דלעיל נדחה על-ידי השופט ס' גובראן ביום 13.8.2014 [בש"מ 4983/14 אנדלוסיה הנדסה ואדריכלות בע"מ ואח' נ' עיריית באקה אל-גרבייה ואח'].