(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט יצחק כהן): התובעת 2, עו"ד במקצועה, מנהלת את משרדה תחת שמה של התובעת 1. התובעת מפעילה אתר אינטרנט בו היא מפרסמת מידע משפטי, לרבות סקירות של פסקי-דין שניתנו על-ידי בתי הדין לעבודה וכן מפיצה עלון מידע למנויים בדוא"ל. את התוכן כותבים ועורכים אנשי המשרד. התובעת טענה כי הנתבע הצטרף לרשימת מקבלי הידיעון וכי בשישה מקרים העתיק ידיעות שנכללו בו ופרסם אותן בדף הפייסבוק שלו תחת שמו, תוך הפרת זכויות היוצרים שלה וזכויותיה המוסריות. הנתבע הכחיש את טענות התובעת וטען, בין היתר, כי הפרסומים אינם מהווים "יצירה", כי התובעת כלל לא הוכיחה את בעלותה בפרסומים וכי מדובר בשימוש הוגן. נפסק - הפרסומים באתר האינטרנט של התובעת ובידיעון הם "יצירה המבוטאת בכתב" ומהווים "יצירה ספרותית" לעניין חוק זכות יוצרים. הפרסומים מתייחסים, בין היתר, לפסקי דין ולהוראות חוק שונות, אך אין התובעת טוענת לזכות יוצרים באלה. התביעה מתייחסת לזכות יוצרים בפרסומים המדווחים על פסקי-הדין והחוק ובוודאי על מאמרים שונים המתחים מצבים משפטיים שונים מתחום דיני העבודה. פרסומים אלו מהווים יצירה מקורית שבעליה זכאי להגנת החוק. לצד היצירתיות באיסוף החומר, כתיבתו ועריכתו, יש גם השקעת משאבים לא מבוטלת, הן בשעות עבודה והן בכסף. אין לקבל את טענת הנתבע כי התובעת שלחה אליו את הידיעון בלא שביקש זאת. מקובלת עדות התובעת כי הידיעון דוור לנתבע משום שנרשם באתר התובעת כמי שמעוניין לקבלו. הכתבות שפורסמו בידיעון ואף באתר הושתלו על-ידי הנתבע בדף הפייסבוק שלו, תחת שמו שלו. כל הנכנס לדף הפייסבוק של הנתבע מתרשם כאילו הנתבע הוא שכתב את הכתבה. הנתבע מחק את שמה של התובעת עת פרסם את הכתבות תחת שמו. בכך, פגע הנתבע הן בזכותה החומרית של התובעת והן בזכותה המוסרית. מטרת הנתבע בפעולותיו הייתה מסחרית מובהקת ובכך נשללת הגנת השימוש ההוגן. עובדה מובהקת המלמדת על כך שהנתבע לא עשה שימוש הוגן בפרסומים היא כי הנתבע השמיט את פרטיה של התובעת ושלל ממנה את זכותה המוסרית. התובעת הוכיחה כי הנתבע הפר את זכות היוצרים שלה 6 פעמים. בהתחשב במבחנים שנקבעו בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, נקבע כי הנתבע יפצה את התובעת ב- 35,000 ש"ח ויצא בהוצאות בסך 16,600 ש"ח.