(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופט שמואל טננבוים): התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת לתשלום פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה טענה לגזל סודות מסחריים על-ידי התובע, לרבות בדרך של פריצה מרחוק למערכות המחשוב שלה.

הנתבעת טענה כי מאחר והתובע היה היחיד שידע את סיסמת הכניסה למחשביה, הרי שקיים בסיס מוצק לחשדות כי הוא שפרץ למחשבי הנתבעת. לפיכך, נתבקש צו המורה למשיבות הפורמאליות, הן ספקיות אינטרנט, למסור לנתבעת כל מידע בקשר לפריצה, מחיקת וגזילת המידע ממחשבי הנתבעת. התובע הכחיש שפרץ למחשבי הנתבעת או גזל ממנה מידע והתנגד לצו המבוקש.

נפסק - הבקשה מצריכה מלאכת איזון בין זכותה של הנתבעת לחשיפת האמת, לבין זכותו של התובע לפרטיות ולהגנה מפני פגיעה אפשרית בה. הזכות לפרטיות היא אחת מהזכויות החשובות שבזכויות האדם בישראל. במקרה זה, יש להעדיף את הערך של קיומו של הליך שיפוטי תקין ויעיל, הנערך ב"קלפים פתוחים". המידע שעשוי להתקבל במסגרת הצו המבוקש נחוץ לצורך בירור השאלות שבמחלוקת בין הצדדים. לא ברור כיצד היענות לבקשה ומתן הצו עלולים לפגוע בתובע, במידה ואכן, כפי שהוא טוען, אין לו יד ורגל בפריצה למחשב.

בטרם שביהמ"ש ייעתר לבקשה ועל-מנת לוודא כי צד שלישי לא יפגע, נדרשה הנתבעת להודיע מהו מועד "הפריצה" (על-מנת להגביל את הצו למועד זה) וכן לספק את כתובת ה-IP של מערכות המחשב של הנתבעת.