(פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, הרשמת קרן מרגולין-פלדמן): התובע עתר לחייב את הנתבעות בפיצוי כספי בעקבות אכזבה שנחל לשיטתו מחופשה אותה הזמין אצל הנתבעת 1 ושסופקה לו על-ידי הנתבעת 2. הנתבעות, בין היתר, ביקשו לסייג את אחריותן בהתאם להסכמים שנערכו לטענתן בינן לבין התובע. התובע, בין יתר טענותיו, הכחיש כי חתם על חוזה כלשהו עם הנתבעת 1 וטען כי סימן V במקום המיועד לכך בתכתובת הדוא"ל שהועברה לו על-ידי נציגת הנתבעת, אך לא התכוון בכך להתחייב לתוכנו של המסמך. לעניין זה, נפסק - יש להתייחס לטענות התובע בנוגע להעדרה של חתימה מחייבת מטעמו על-גבי הסכם ההתקשרות עם הנתבעת. התובע הוא עו"ד במקצועו ואינו יכול להישמע בטענה "לא הבנתי" או "לא קראתי" את תוכנו של המסמך עובר לביצוע הסימון האמור, מקום בו בסמוך למיקום הסימון מצוין כי סימון זה מהווה אישור לתוכן ההתקשרות. אם בחר התובע שלא לקרוא את המסמך עובר לאישורו, עשה כן על דעת עצמו ואין לו להלין בדבר. בעידן דיגיטלי זה, במסגרתו מבוצעות עסקאות באמצעי מגנטי ללא מפגש ישיר בין המתקשרים ומבלי שנערך מסמך אחד בכתב, חתום בכתב ידו של כל אחד מהצדדים המתקשרים בעסקה, עידן אליו ביקש התובע להשתייך בביצוע ההזמנה בדרך בה בוצעה, נדמה כי ראוי ונכון להחיל על הצדדים להתקשרות את ההלכה הקובעת כי אדם מוחזק כמי שהתכוון להתחייב במלוא ההתחייבות הנובעת מחתימתו וכי הבין את המסמך עליו חתם. העובדה שתחת "חתימה" בעט על גבי דף נייר בחרו הצדדים להתקשר באמצעות סימון ממוחשב על-גבי מסמך וירטואלי, אין בה כדי להעלות או להוריד בעניין זה, מקום בו התובע אישר כי הסימון נערך על-ידו.