(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט דורי ספיבק): התובעת הועסקה על-ידי הנתבעים במפעל לייצור תכשיטים שבבעלותם. בתביעתה, טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין ותוך פגיעה בפרטיותה. נפסק - התובעת פוטרה ולכן היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת. היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים כיוון שלא השלימה שנת עבודה מלאה. ביום האחרון לעבודתה, לקח הנתבע את הטלפון הסלולרי של התובעת, ללא רשותה, והשאיר אותו ברשותו. הנתבע הודה בכך. התובעת לא טענה ואף לא הוכיחה כי שהנתבע אכן עשה בסופו של דבר שימוש במכשיר שלה או בדק את תכניו. משכך, התובע לא הוכיחה שהנתבע פגע בפרטיותה באמצעות חדירה אסורה לתכני מכשיר הטלפון שלה. עם זאת, העדר הוכחה כאמור אין משמעה כי דין דרישת התובעת לפיצוי בגין עצם תפיסת המכשיר להידחות. "תפיסת" טלפון נייד של עובד על-ידי מעביד, ללא רשות וללא סמכות, היא לא רק פעולה המונעת מהעובד לעשות שימוש שוטף בטלפון ככלי תקשורת, אלא יש בה גם משום איום מיידי מצד המעביד לחדור אל "המרחב הוירטואלי הפרטי" האישי והאינטימי של העובד, חדירה שאינה שונה במהותה מכניסה אסורה "למרחב פרטי פיזי". איסור זה חל גם בסיטואציה שבה המעביד חושד שהעובד אגר בטלפון שלו סודות מסחריים או קניין רוחני של המעסיק. בנסיבות כאלה רשאי המעביד לפנות לביה"ד ולבקש צו שיפוטי מסוג אנטון פילר לחיפוש בטלפון. התובעת זכאית לפיצוי בגין תפיסת מכשיר הטלפון שלה על-ידי הנתבע והחזרתו אליה רק למחרת לאחר התערבות המשטרה.

הנתבעים פגעו בפרטיות התובעת גם בכך שחדרו לעמוד הפייסבוק שלה, עיינו בהתכתבות שבינה לבין עובדת אחרת והפיצו חלקים מהתכתובת, כשהיא ערוכה, באמצעות פונקציית "שתף" (share) שבפייסבוק. העובדת הנוספת השאירה את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על המחשב של העסק שהיה בשימושה ובאופן הזה נחשפו הנתבעים לתכתובת. אין בכך להצדיק את התנהלות הנתבעים. כל המשתמש במחשבים בימינו אנו יודע שאין זה נדיר שאדם מגיע אל מחשב במקום העבודה שהשתמש בו קודמו ומגלה שהמשתמש הקודם "לא התנתק" מתוכנת המייל, הפייסבוק, או כל תוכנה ומאגר קבצים אישי שלו, ועל כן הוא יכול ללא כל קושי לעיין במיילים, בפייסבוק, או במידע ש"שייך" למשתמש הקודם. לטעמו של ביהמ"ש חובתו של המשתמש החדש "לסגור" מיד את התוכנה שהשאיר חברו שהשתמש קודם לו במחשב ולא לעיין במידע אליו נחשף. ודאי שאין הוא רשאי, כפי שנעשה כאן, לקחת את אותו מידע פרטי ולהפיצו ברבים. החלטתם הסופית של הנתבעים שלא לאפשר לתובעת להמשיך לעבוד אצלם נתקבלה מייד לאחר שעיינו באותה תכתובת פייסבוק, מכאן שיש להוסיף זאת כפגם של אי-עריכת שימוע. קיימים במקרה דנן גם נימוקים לקולא, כמו העובדה שהתובעת עשתה שימוש משמעותי בפייסבוק בזמן ועל חשבון העבודה, העובדה שהתובעת שוחחה אודות העסק על גבי "קיר" הפייסבוק, תוך שימוש בביטויים פוגעניים אודות העסק, העובדה כי מדובר במעסיק קטן וכן תקופת ההעסקה הקצרה יחסית. יש להשית על הנתבעים פיצוי בגין פיטוריה שלא כדין של התובעת, בסך 21,092 ש"ח ופיצוי בסך 20,000 ש"ח עבור הפגיעה בפרטיותה. פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בפרטיות באה בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה.