הנתבע העתיק את התוכנה לצרכיו, כדי לחסוך עלויות, ולא עבור תחרות חופשית וטובת הצרכנים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן):

העובדות: התובעת פיתחה את תוכנת "דנאל 2000", לתפעול וניהול תיקי ניירות ערך ומוצרים פיננסיים. הנתבע פיתח תוכנה לתפעול וניהול תיקי ניירות ערך (סנפיר), שהתובעת טוענת כי העתיק מ"דנאל 2000". בתחילת ההליך ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להשתמש בתוכנת סנפיר. במהלך ההליך נדחו בקשות התובעת לתת כלפי הנתבע צו לפי פקודת בזיון ביהמ"ש, המורה לו לציית לצווים הזמניים שניתנו [החלטה במחוזי, בעליון]. התובעת עתרה לקבלת צו מניעה קבוע נגד הנתבע ולפיצוי כספי בשל הפרת זכות יוצרים, גזל סוד מסחרי, ועוד. הנתבע, שפיתח תוכנה חדשה בתחום, טען כי הדרישות הפונקציונליות של התוכנות מכתיבות, במידה רבה, את צורת הביטוי, וכי התובעת היא מונופול בתחום, לכן, כדי לאפשר כניסת מתחרים לשוק, יש לאפשר להעתיק חלקים מסוימים בתוכנה.

נפסק: השאלה האם הנתבע הפר את זכות היוצרים של התובע תיבחן לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. הצדדים מסכימים כי תוכנת מחשב מוגנת לפי החוק כיצירה ספרותית. הצדדים חלוקים בשאלה: האם הנתבע השתמש ברעיון של התובעת, תוך שהשתמש באופן מסוים בממשקים ובמסכים של תוכנת התובעת לצורך חדירה לשוק, וכדי להקל על משתמשים פוטנציאליים, אך נתן לו ביטוי מוחשי ויישם אותו בתוכנת הנתבע באופן שונה מאשר עשתה התובעת בתוכנה שלה, כטענת הנתבע; או שמא הנתבע לא הסתפק ברעיון של התובעת אלא גם העתיק חלקים מהותיים מתוכנת דנאל לתוך תוכנת סנפיר, כטענת התובעת. שאלה נוספת נוגעת לאיזון בין דיני הקניין הרוחני לדיני התחרות.

לתוכנת מחשב 3 שלבי פיתוח: שלב האפיון, בו קובעים את דרישות התוכנה ותפקידיה; שלב התכנון (העיצוב), שבו קובע המתכנת כיצד תבצע התוכנה את המטלות שהוגדרו; ושלב התכנות, שבו מתורגם העיצוב ממצב של שירטוטים ומבנים סכמטיים לשפת תכנות. הפרה של תוכנת מחשב מתבצעת על ידי יצירת עותק של התוכנה או חלק מהותי ממנה, ללא הרשאת בעל זכות היוצרים. בעניין הרפז [ע"א 139/89], נקבע כי ההגנה על תוכנה אינה משתרעת רק על העתקת קוד התוכנה, אלא חלה בשלושת שלבי הפיתוח. כל אחד משלבי הפיתוח יכול לבוא לידי ביטוי מוחשי נפרד ולפיכך, זכות היוצרים בתוכנה משתרעת הן על כל אחד משלבי הפיתוח והן על היצירה המוגמרת. ההגנה על תוכנה מתפרשת על הרכיבים המילוליים או החיצוניים של התוכנה וגם על הרכיבים הפנימיים - הבחירה ברעיונות וארגונם. ההגנה משתרעת מעבר לקוד המילולי של התוכנה ומוענקת גם לצורה, למבנה, להזנת המשתמש, לסדר ולארגון. שלב הגדרת הדרישות ושלב עיצוב התוכנה הם השלבים החשובים והמרכזיים בהליך הפיתוח ועיקר הזמן והמאמצים המושקעים בפיתוח תוכנה מוקדשים לשלבים אלו.

השאלה המתעוררת בהקשר התחרות היא, עד כמה לאפשר לבעל זכות היוצרים למנוע ממתחרים לפתח תוכנות דומות, כאשר הדמיון מאפשר כניסה לשוק, ודרישה למקוריות בכל שלבי התוכנה עלולה לההקשות על מתחרים להכנס לשוק. מתחרים, שההנחה שבסופו של יום יטיבו עם הצרכן. הנתבע טען כי ממשקי המשתמש הועתקו באמצעות גישה לתוכנה שהיתה אצל הלקוחות. האם התובעת רשאית למנוע שימוש כזה, כמו גם העתקת ממשקי המשתמש, אם יוכח כי רק העתקה כזו מאפשרת כניסת מתחרים לשוק שלא תתאפשר בדרך אחרת? ניתן לקבל טענה זו רק אם יוכח כי לתובעת כוח שוק מונופוליסטי בתחום התוכנות לניהול ניירות ערך או תיקי השקעות, ושאין דרך אחרת לחדור לשוק, לבד מהעתקת ממשקי המשתמש כפי שהם. במקרה זה, לאור קיומן של מספר תוכנות בשוק הרלבנטי, לא נראה כי טענה של כוח שוק מונופוליסטי תעמוד לנתבע. הנתבע כלל לא ניסה להוכיח זאת, והסתפק בהעלאת הטענה לפיה לתובעת יש מונופול המונע ממתחרים להיכנס לשוק.

העתקת התוכנה יכול שתוכח בראיות נסיבתיות – נגישות ליצירה המקורית ודמיון רב בין היצירות – אשר יביאו למסקנה כי מדובר בהפרת זכויות יוצרים. נגישות הנתבע לתוכנת דנאל אינה מעוררת קושי, באשר הנתבע הודה כי השתמש בתוכנה באמצעות התחברות מרחוק ללקוח. כאשר הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה שאין זה סביר להניח כי דמיון זה הוא פרי של מקרה או סיבה אחרת מלבד העתקה, אזי מדובר בדמיון מהותי. מקום שבו מדובר ביצירות פונקציונאליות, שיש מספר דרכים מצומצם לבטא את הרעיון העומד בבסיסן, יידרש רף גבוה יותר כדי להוכיח העתקה ויהיה מקום לדרוש כי יהיה מדובר בדמיון כמעט מוחלט על מנת לבסס את אותו דמיות מהותי נדרש. כפי שעלה מחוות דעת המומחה, יש דמיון מוחלט בין כל ממשקי, מסכי ההפעלה והדוחות של התוכנות. למעשה, תוכנת סנפיר נראית, מאופיינת ופועלת בזהות כמעט מוחלטת לתוכנת דנאל. גם מבנה ואפיון בסיס הנתונים של תוכנת סנפיר זהה כמעט לחלוטין לתוכנת דנאל.

קיים דמיון כמעט מוחלט בין תוכנת סנפיר לבין תוכנת דנאל. משכך, וגם אם תתקבל טענת הנתבע לפיה קיים מספר מצומצם של דרכים לבטא את הרעיון שבבסיס תוכנת דנאל, הרי שהדמיון בין התוכנות עומד ברף הגבוה הנדרש להוכחת העתקה. מאחר שלפי חוו"ד המומחה, קיימות אפשרויות ביטוי רבות אחרות לרעיון בבסיס תוכנת דנאל, הרי שניתן היה להסתפק בדמיון מובהק פחות על מנת לבסס טענה להעתקה ובוודאי שקיומו של דמיון כמעט מוחלט בין תוכנת סנפיר לבין תוכנת דנאל מבסס טענה כאמור מעל ומעבר לנדרש. הנתבע לא עמד בנטל להוכיח שתוכנת סנפיר הועתקה מתוכנת התובעת. הנתבע העתיק, ללא הסכמה, את שני השלבים הראשונים והמהותיים הנדרשים בפיתוחה של תוכנה, מתוכנת דנאל, וכי העתקה זו היא העתקה מהותית וחריגה בהיקפה. משכך, הפר הנתבע את זכות היוצרים של התובעת בתוכנה. 

הנתבע לא יכול להישמע בטענה לפיה ראוי לביהמ"ש להתיר לו להעתיק את ממשקי המשתמש כדי לאפשר לו לחדור לשוק בשם עידוד התחרות וטובת הצרכנים. נראה כי הנתבע העתיק את תוכנת דנאל לצרכיו הוא, כדי לחסוך בעלויות, ואל לו להתהדר כעת בתחרות החופשית וטובת הצרכנים. ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע להפר את זכויות התובעת בתוכנה. ההפרות שהציגה התובעת הן מסכת אחת של מעשים, שכן ההפרות בוצעו ביצירה אחת וברצף אחד של מעשים, כאשר התוכנה הותקנה אצל 7 לקוחות שונים לצורך פיילוט. הנתבע יפצה את התובעת ב-80,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות בסך 35,000 ש"ח.