(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אסתר נחליאלי חיאט): המשיב 1 היה מנכ"ל ובעל מניות במבקשת 2 ומכר את המניות שבבעלותו למבקשת 1. בתביעה העיקרית נטען כי המשיב 1, תוך שהוא משתף פעולה עם המשיבה 2, חיבל בהעברת הניהול של המבקשת 2 וגרם בכך נזק למבקשות. המבקשות הגישו בקשה להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום עבור המשיבה 2, בין היתר בהסתמך על תקנה 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי. המבקשות טענו כי די בעצם משלוח הודעות דוא"ל שהתקבלו בישראל, והיוו הפרת חוזה, כדי לעמוד בדרישות התקנה. ביהמ"ש התיר את המצאת כתב התביעה למשיבה 2 והאחרונה הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה. המשיבה 2 טענה, בין היתר, כי כל פעולותיה נעשו בצרפת וכי פעלה אך ורק בצרפת. נפסק - יש לבטל את היתר ההמצאה שניתן אל מחוץ לתחום השיפוט. כדי לבסס את הטענה לתחולת תקנה 500(7), על המבקשות להניח תשתית לכך שהתנהלות המשיבה 2 אירעה בתחום המדינה ובנסיבות דנא לא הונחה תשתית כאמור. בניסיון לבסס את טענתן, טענו המבקשות כי המשיבה 2 העבירה לכתובת הדוא"ל הפרטית של המשיב 1, בישראל, הודעות דוא"ל שנשלחו אליה מצד שלישי. המבקשות הפנו להודעת דוא"ל אחת בלבד שנטען כי נשלחה למשיב 1. לא הוצגו תכתובות נוספות או ראיות אחרות לקיומן של תכתובות נוספות וביהמ"ש לא השתכנע כי התקיימה תכתובת רצופה ורלוונטית בין המשיבים, שבמסגרתה שלחה המשיבה 2 הודעות לתיבת הדוא"ל הפרטית של המשיב 1. התכתבויות בין המשיבה 2 למבקשות בענייני עבודה ונהלי עבודה אין בהן כשלעצמן ללמד על כך שהמשיבה 2 פעלה בישראל לגרום להפרת ההסכם נשוא התובענה. המשיבה 2 עבדה בצרפת וכל פעולותיה בקשר עם עבודתה בוצעו בצרפת ולא בישראל. עילת התביעה נגד המשיבה 2 מבוססת על פעולות שנעשו בכובעה כעובדת ואין לבחון משלוח הודעות דוא"ל לישראל במנותק מיתר פעולות המשיבה 2 כעובדת.

עדכון: ביום 28.10.2015 ניתן פסק-דינה של השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, שקיבלה את בקשתם המוסכמת של הצדדים להליך והורתה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות [לעיון בפסק-הדין].