(פסק-דין, שלום ירושלים, השופט אלכסנדר רון): תביעת צלם ביחס להפרת זכויות היוצרים שלו בשני צילומים אותם פרסם באתר האינטרנט שלו ושבהם הנתבעת השתמשה בשני מועדים שונים (במסגרת מצגת שהוצגה ללקוח וכן באתר האינטרנט של הנתבעת). נפסק - הצדדים נחלקו בשאלת מספר ההפרות. התובע טען ל-4 הפרות ובשלב מסוים אף ל-8 הפרות. פיצוי יתר של המעשים שהיוו את הפרת הזכויות לוקה במלאכותיות ואין הדבר ראוי. המבחן הרלבנטי להפרות הוא מבחן הזכות המופרת ולא מספר האקטים המפרים. משהופרו זכויות התובע ביחס לשני צילומים, יש לקבוע כי מספר ההפרות המחייבות פסיקה מתאימה הוא שתיים. כל ספירה אחרת תהא מלאכותית. בית המשפט מחויב לתארך את מועד ההפרה כדי לקבוע על פי איזה חוק ראוי לשקול את פסיקת הפיצויים (הדין הישן, סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924, מאפשר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שבין 10,000 ל-20,000 ש"ח; חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, מאפשר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שבין 0 ל- 100,000 ש"ח לכל הפרה). הדבר נדרש בשל כך שלכאורה הופרו הזכויות לראשונה במועד בו חל הדין הקודם ובשנית לאחר תיקון החוק. ההפרה תוארכה למועד בו הופרה הזכות לראשונה, הוא מועד ביצוע העוולה. לאחר זאת חזרה הנתבעת ועשתה שימוש בתוצרים שהגיעו לידיה בעקבות ההפרה הראשונית ולכל היותר חזרה על מעשים שכבר עשתה בעבר. גם אם נמצא לנכון לחייב את הנתבעת, לא יהיה ראוי לייחס לה חוסר תום-לב קיצוני. באף שלב לא כפרה הנתבעת בטענות התובע ובהזדמנות הראשונה הציעה לו הנתבעת תשלום ואף התנצלה בפניו. השימוש המסחרי עומד לחובת הנתבעת, אך יש לתת משקל מאזן לכך שמועד בו החלה להפר את הזכויות, היה הכיתוב שציין את זכויות התובע מתחת לצילוםף דבר שהכביד על הנתבעת באיתור בעל הזכויות. הנתבעת תפצה את התובע ב-10,000 ש"ח עבור כל אחת משתי ההפרות, לרבות בגין הפרת הזכות המוסרית ובסה"כ 20,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.