(החלטה, שלום ת"א, השופטת דניאלה שריזלי): הנאשם עומד לדין בעבירת התפרעות, ביחס להפגנה שנערכה בסמוך לבניין עיריית ת"א, כחלק מסדרת הפגנות שזכו לכינוי "צדק חברתי". הנאשם כפר באשמה. המאשימה מבקשת להוכיח את אשמת הנאשם באמצעות סרטים שצולמו, לטענתה, במהלך ההתקהלות. הסרטים נצרבו על גבי תקליטורים שאותם ביקשה המאשימה להגיש כראיה: סרט שצולם במצלמת האבטחה של עיריית ת"א וסרטים ששודרו באתרי חדשות אינטרנטיים. להוכחת קבילות התקליטור השני, הגישה המאשימה דו"ח פעולה שערך איש משטרה, בו נאמר כי צרב על-גבי התקליטור סרטים מהאתרים Walla ו- Ynet. להוכחת הדיסק הראשון העידה המאשימה עדים שציינו כי הורידו את קבצי המחשב של הסרטים ל"דיסק און קי" בחדר המיחשוב והבקרה של עיריית ת"א. ההגנה התנגדה להגשת התקליטורים. נפסק - הסוגיה בה חלוקים הצדדים נוגעת לכללי הגשתה וקבילותה של "ראיה חפצית", הנעוצים בהלכה הפסוקה. סרטים הם מסמך לכל דבר ועניין. הם מסמך המדבר בעד עצמו. התרת הגשת העתקים בצורת תקליטורים מועתקים מקימה סיכון של ממש לכך שביהמ"ש לא יזכה לצפות ולהתרשם מהראיה המקורית ומההתרחשויות שהתרחשו לאמיתו של דבר. המאשימה, המבקשת להוכיח את מעשיו העברייניים של נאשם באירוע ספציפי, וטוענת כי מעשיו תועדו בסרטים מצולמים, אמורה, בהתאם להלכה הפסוקה, להציג בביהמ"ש את הסרטים המקוריים ולהוכיח כי סרטים אלו עומדים במבחני הפסיקה (המבחן הטכני, המבחן המהותי והמבחן הפורמאלי). המאשימה לא עמדה ולו בתנאי אחד מהתנאים הנדרשים לפי הפסיקה: התקליטורים והסרטים שהם מכילים אינם ראיית מקור, אלא ראיה משנית (קבילותם לא היתה נדחית על הסף רק משום כך); המאשימה לא הניחה תשתית ראייתית שתכשיר את קבילות התקליטורים - אין בעדי התביעה עד היכול להעיד על התנאים הטכניים בהם צולמו סרטי האבטחה של עיריית ת"א, תקינות המצלמות או האותנטיות של מועד הסרט; אין בין עדי התביעה ולו עד אחד שיאשר את תקינות אמצעי ההעתקה/צריבה של הסרטים ל"דיסק און קי" ואת המיומנות שבה בוצעו ההעתקות. למעשה, אין עד שיעיד כי ההעתקות בוצעו בנאמנות, בשלמות וללא עריכה או שינוי. בקשת המאשימה להגשת התקליטורים נדחית.