(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים מלצר, פוגלמן וסולברג): ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [תפ"ח 40230-12-11], שהרשיע את המערער, לפי הודאתו, בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 בהסכמה שהושגה במרמה ובעבירות של סחיטה באיומים. על המערער נגזרו 6 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננות. המערער הואשם בביצוע מעשים מגונים וסחיטה באיומים של 9 קטינות (בנות 13-16). המערער (עת היה בן 51-52) יצר באתרי אינטרנט זהות בדויה של קטין כבן 15, באמצעותה התחקה אחר קטינות באתר אינטרנט ושכנע אותן לשוחח עמו באמצעות תוכנת מסרים מיידיים. לאחר שנפלו הקטינות ברשת הפיתוי של המערער, החל האחרון לשוחח איתן, לעיתים באמצעות מצלמת רשת, תוך שימוש בתכנים מיניים בוטים, הפרה בקטינות לשלוח אליו תמונות עירום שלהן ושליחת תמונות של איבר מינו. בין היתר, המערער הדריך את הקטינות כיצד להגיע לסיפוק מיני וכאשר לא נענו לבקשותיו איים כי יפגע בעצמו או שיספר למשפחתן על מעשיהן. עם אחת הקטינות חרגו המעשים מהתקשורת האינטרנטית והגיעו למפגשים פיזיים. הערעור מכוון לעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער. נפסק - דין הערעור להידחות. העונש שגזר ביהמ"ש המחוזי על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה ההולמת את נסיבותיהן של העבירות ונסיבותיו האישיות ואין הצדקה להתערבות ערכאת הערעור. תקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער תואמת את מדיניות הענישה שהתווה ביהמ"ש העליון בעבירות מין ובפרט בעבירות מין כלפי קטינים. אשר לטענתו העקרונית של המערער כי יש לייחס משקל לקולא לעובדה שעיקר העבירות בוצעו "במרחב הווירטואלי" - ביהמ"ש לא ראה לנכון לקבוע מסמרות בשאלת החומרה היחסית של עבירות אלה לעומת עבירות המבוצעות "במרחב הפיזי". די לעמוד בנסיבות המקרה על החומרה היתירה שיש לייחס לעבירות המין המבוצעות באמצעות רשת האינטרנט, העומדת בפני עצמה. ביצוען של עבירות מין באמצעות האינטרנט אינו מהווה נסיבה לקולה נוכח הנגישות הרבה של רשת האינטרנט; החשיפה הגדולה של קטינים לרשת; הקלות בביצוע עבירות מין והיכולת לפגוע במספר גדול יותר של קורבנות באמצעותה; כמו גם הפגיעה הקשה בנפגעי העבירה שהעבירות מבוצעות בהם שעה שהם מצויים בביתם שהוא מבצרם. יש להזכיר כי המערער פיתה נערות צעירות ברשת האינטרנט, תוך התחזות לבחור צעיר ושימוש במניפולציות שונות ובכפייה פסיכולוגית, וביצע בהן מעשים מגונים מעוררי סלידה.