(פסק-דין, ביה"ד הרבני האזורי נתניה, הדיינים שפירא, מייזלס ובן שמעון): הצדדים נישאו בשנת 2012. הבעל הגיש תביעת גירושין נגד האשה, בה טען, בין היתר, כי האשה נכנסה לאתרי פנויים ופנויות באינטרנט והציגה עצמה כרווקה, לרבות בעמוד הפייסבוק שלה. לטענתו, מעשים אלו הם בגדר דבר מכוער הגורם לאשה להפסיד כתובתה. האשה הסכימה להתגרש אך הכחישה את טענות הבעל ודרשה כי שהבעל ישלם כתובתה. נפסק - לגבי האתרים אליהם טוען הבעל שנכנסה האשה. שם האשה לא מופיע באתרים אלו ואין בהם תמונות. לטענת הבעל הפרטים מתאימים לאשה, אך מכיוון שזו מכחישה, אין ראיה מוחלטת שהיא זו שפתחה האתרים ואולי האתרים נפתחו על-ידי אחרת. הדבר ידוע שיש אפשרות למי שרוצה להזדהות בשם של אדם אחר ולפתוח אתר פייסבוק על שמו. והוא הדין באתר היכרויות, שהרי האתרים לא בודקים מיהו זה שהצטרף והכניס הפרטים. אין ראיה כלשהי כי ההצטרפות לאתר ההיכרויות נעשתה על-ידי האשה ואולי נעשו על-ידי מישהו או מישהי אחרים ואולי נפתחו על-ידי הבעל ששתל בהם פרטים הנחזים כפרטי האשה. בהצטרפות לאתרי אינטרנט כל דכפין יכול להיכנס ולהזדהות בשם של אחר. אף באתר שאדם חבר בו זה מכבר, יש אפשרות למי שיודע הסיסמה או בקיא בטכנולוגיה להיכנס לאתר ולהתחזות כאילו בעל החשבון הוא זה שנכנס. אין ראיה שאכן נכנסה האשה לאתרי היכרויות בעת הנישואין. אף אם הדבר יהיה ברור שהאשה נכנסה לאתר היכרויות או הצטרפה אליו, אין בדבר בכדי להפסידה כתובתה ולקבוע שהדברים בכלל דבר מכוער. הבעל ישלם לאשה כתובתה [קובץ פסק-הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].