(פסק-דין, שלום חיפה, השופט שלמה לבנוני): התובעים, בני זוג, מנהלים את עסקיהם מביתם. בשל תקלה במחשב המשמש אותם, שהתבטאה באיטיות עבודתו, הם הופנו לנתבע 3 שהוא טכנאי מחשבים בעיסוקו. כתוצאה מטעות של הנתבע 3, נמחק מהמחשב כל החומר שהיה בו. נפסק - יש להעדיף את גרסתם העובדתית של התובעים על זו של הנתבע, בין היתר באשר לכך שלא נמסרה להם כל אזהרה ביחס לאפשרות גרימת נזק חמור של מחיקת קבצים בשל חוסר גיבוי, בעיקר שהדבר אינו עומד בשום יחס לכך שבמחשב אובחנה תקלה של איטיות בלבד. כך, ככל ועסקינן בחבות הנתבע. אולם אין ספק באשמם התורם של התובעים, שהודו כי מעולם לא ביצעו פעולת גיבוי במחשב שלהם והם אף ממשיכים בתנהלות רשלנית זו גם היום. התנהלות זו נגועה בחוסר סבירות מפליגה, שמא אף בחוסר אחריות כלפי לקוחות התובעים. לנוכח העובדה כי התובעים רכשו תוכנת גיבוי, התנהלות זו גובלת בחוסר תבונה. קיים חוסר פרופורציה מוחלט בין מידת החשיבות הצודקת שמייחסים התובעים לחומר האגור בקבצי המחשב שלהם, לבין מידת קלות הדעת שלהם באשר לשמירתו של חומר כה חשוב. נהיר כי הנתבע 3 נושא בתרומת רשלנות גבוהה משל התובעים. הוא איש מקצוע שנשכר בתמורה כדי להעניק שירותים לתובעים בתחום מומחיותו. יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור 25%. כתב התביעה אינו נוקב בכל נזק בר-כימות. התובעים זכאים לפיצוי לא ממוני בגין עוגנת הנפש שהוסבה להם, שעה שהסתבר להם שבאחת נמחקו קבצים חשובים, הן לעסקיהם והן לחייהם האישיים. יש לאמוד נזק לא ממוני זה ב-60,000 ש"ח. כיוון שלתובעים אשם תורם של 25%, הנתבע 3 ישלם לתובעים סך של 45,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח.