(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רונית פינצ'וק אלט): תביעת לשון הרע שעניינה באמירה שפרסמה הנתבעת אודות התובע באתר הרשת החברתית פייסבוק. התובע הוא עו"ד במקצועו ובעל טור פובליציסטי באתר NRG. הנתבעת חיברה מאמרים שפורסמו בכלי תקשורת שונים. במסגרת פוסט שפורסם בדף הפייסבוק של צד שלישי, פרסמה הנתבעת תגובה שלטענת התובע מהווה לשון הרע כלפיו. נפסק - סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע מהי. לפי סעיף 2 לחוק, יש צורך בפרסום לשון הרע לאדם זולת הנפגע. הפרסום במקרה זה נעשה בתגובה ל"פוסט" בדף הפייסבוק של צד שלישי ואין חולק כי הוא מהווה "פרסום". ה"פוסט" והתגובות מתפרסמים בדף הפייסבוק ויכולים להגיע לכל חברי הפייסבוק של אותו צד שלישי. אין חולק כי לפרסום נחשפו אחרים זולת התובע. את הפרסום יש לבחון לפי מבחן אובייקטיבי של "האדם הסביר". אין מקום לקשור את הפרסום נשוא התביעה לפרסומים אחרים של הנתבעת, על-מנת להראות שהנתבעת נוהגת להשתמש בביטויים פוגעניים וקשים נגד מי שדעותיו אינן נוחות לה. בחינת לשון הרע צריכה להיעשות רק בהקשר הפרסום בגינו הוגשה התביעה. הפרסום נשוא התביעה הוא סוג של תגובית (טוקבק), שכן נעשה בתגובה לפרסום בדף הפייסבוק של אותו צד שלישי. הגם שאין מדובר בתגובה למאמר או כתבה והגם שאין מדובר בהודעה אלמונית ולמרות שייחודן של התגוביות הוא באלמוניותן, ראוי להתייחס למשקל תגובת הנתבעת כפי שהפסיקה מתייחסת לתגוביות, שכן היא נעשתה כספיח לפוסט ולצורך השמעת דעתה האישית של הנתבעת. לאדם הסביר שיקרא את תגובת הנתבעת נשוא התביעה ברור כי הביטויים "מגעיל" ו"אלרגיה לשם אפרתי" הם ביטוי לכעס וסלידה של הנתבעת מדיעותיו ועמדותיו של התובע וכי אין לייחס לביטויים אלה משמעות מילולית. הפרסום נעשה בדף פייסבוק של פעיל ימין ולפיכך העלאת התגובה נעשתה ב"מקום" המזוהה עם עמדות המנוגדות לעמדותיו של התובע. יש לקחת בחשבון כי האדם הסביר שנחשף לפרסום הנתבעת ער לכך שהפרסום נעשה במקום שנטייתו של הגולש הקורא היא לעמדות המבוטאות בדף הפייסבוק של אותו צד שלישי ויש להבין את הדברים על רקע כלל נסיבות העניין (כגון שהתובע אינו חוסך בהתבטאויות קשות ופוגעניות בכתביו וכבר "זכה" בעבר להתבטאויות קשות מצד אחרים). אין מדובר בלשון הרע כמשמעה בסעיף 1 לחוק. גם אילו היו דברי הנתבעת מהווים לשון הרע, הרי שהפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש"ח.